תמיכת מוצר מול הסכם בנק שעות

כעסק שנותן שרותים למערכות לינוקס, וירטואליזציה ודברים אחרים שמבוססים קוד פתוח, והשרותים ניתנים ללקוחות במסגרת הסכמי שעות/פרויקטים – אני יכול לאמר שלפעמים מתקבלים פניות שקשורות לשרות, אך הפניות יותר מזכירות את עולם ה-Legacy בחלק מהמקרים ומוצרים סגורים במקרים אחרים.

אתן דוגמא: במקרים מסויימים מתקבלים פניות לגבי האם ניתן שרות ברמות 1-3. בד"כ כשמתקבל אימייל כזה, אני מרים גבה. אישית – אני לא מכיר מה זה רמות 1-3 מהסיבה הפשוטה שכשעסק או חברה פונים ל"חץ ביז" – הם מחפשים פתרון לבעיה XYZ. עדיין היום אף לקוח או לקוח פוטנציאלי לא שאל אותי על רמות 1-3. השאלה העיקרית שנשאלת היא האם אפשר לקבל פתרון מ"חץ ביז" או לא. אם מדובר בבעיה ש"חץ ביז" נותן לה פתרון – אז בשמחה, מסכמים מחיר, תנאי תשלום וכו' ומתחילים לעבוד יחד. אם לא – אז לא.

רמות 1-3 (ושאר רמות) הן דרך מצוינת "לחלוב" מעסקים כספים. ככל שהרמה עולה, אתה משלם יותר. בעולם הלינוקס לדוגמא, רמות לא קיימות. כשאתה קונה לדוגמא SLES או RHEL, אז אתה מקבל תמיכה על גירסת הלינוקס שרכשת (בהמשך אכנס ליתרונות ולחסרונות). אם התמיכה בחבילה שרכשת אינה מספקת לסיטואציה שלך, אז אתה יכול לרכוש שרותי Incident או Consulting (כל חברה והמושגים שלה) שבה אתה תשלם כמה מאות דולרים לשעה, ויצרן ההפצה יקדיש לך מישהו שישב על המערכת שלה למצוא מה התקלה ואיך לפתור אותה. היכן יש רמות בעולם הלינוקס? ברמת הדחיפות. אם ניקח לדוגמא את רמות התמיכה של Red Hat, נוכל לראות שיש רמות ב-SLA. רוצה שרות טלפוני? שלם 800$ פר עותק הפצה. רוצה שרות מהיר? המחיר קופץ ל-1500$ פר עותק (שוב, המחירים אינם כוללים מצבים שבהם מהנדס מוצמד לעסק שלך לפתור את הבעיה, שם התשלום ליצרן ההפצה הוא בנפרד ממה ששילמת על ההפצה).

שיטת תשלום זו ועבודה כך מתאימה לעסק קטן שרכש לדוגמא RHEL כחלק מחבילה שכוללת תוכנה יעודית שרצה על לינוקס. במקרים כאלו העסק יכול לפנות ליצרן התוכנה היעודית אם יש לו תקלות, והוא יכול לפנות גם לרד-האט אם יש לו תקלות הקשורות ללינוקס עצמו. אין ממש הגיון ברכישת בנק שעות לתמיכה מצד ג' אלא אם רוצים לעבוד על הלינוקס אם תוכנות נוספות שאינן מסופקות במסגרת החבילה.

כשזה מגיע לעסקים וחברות שמריצים עשרות/מאות/אלפי מכונות לינוקס לעומת זאת, אין יתרון ברכישת מנוי שנתי לתמיכה של יצרן ההפצה. בעסקים וחברות, ברוב המקרים התוכנות שמריצים על הלינוקס – הן יותר חדשות ממה שמגיעים עם ההפצה. לדוגמא, גירסת PHP שמגיעה בהפצת RHEL 7.4 היא גירסה 5.4.16 כאשר הגירסה היציבה היום לפי אתר PHP היא 7.1.10. אם תתקין את 7.1.10 על ה-RHEL ויהיו לך בעיות שה-PHP לא מצליח לרוץ, רד-האט לא תתן לך שרות הואיל והם נותנים אך ורק שרות לחבילות שהגיעו עם ההפצה עצמה, לא מ-REPO נוספים. דוגמא נוספת: רוצה להשתמש ב-NodeJS? הגירסה שקיימת היום ב-EPEL REPO היא אכן גירסת ה-LTS האחרונה, אבל שוב – מכיוון שזה REPO חיצוני, אין תמיכה רשמית מצד רד-האט.

לכן אני ממליץ לחברות לחשוב על כמה נקודות:

  • אם יש בחברתכם IT שנותן תמיכת לינוקס, ואתם חושבים במהלך השנה להכניס טכנולוגיה/פלטפורמה חדשה – קחו יעוץ חיצוני (גם אם זה לשעות בודדות) שמכיר את הטכנולוגיה החדשה. חבל שתשרפו עשרות שעות על תקלות שהיועץ החיצוני כבר מכיר.
  • אם בחברתכם יש חובה להשתמש בהפצה מקורית (RHEL או SLES) ואתם רוצים עדכונים, אז מומלץ לחשוב על רשיונות SuSE Linux Enterprise עם Expanded Support – זה יתן לכם עדכונים גם ל-RHEL וגם ל-SUSE וזה גם יותר זול מ-RHEL מבחינת רישוי שנתי.
  • כיום כמעט בכל פרויקט לינוקס, החבילות מגיעות מבחוץ (Github או REPO חיצוניים) אינן נתמכות ע"י יצרן ההפצה ולכן אם אין לכם צוות לינוקס בחברה שיכול לבצע אינטגרציה במסגרת הזמן שאתם רוצים – קחו יעוץ חיצוני (כדאי לסכם שיכתבו עבורכם תיעוד).
  • אם אתם משתמשים (או חושבים לעבור) לאובונטו, עדיף לרכוש בנק שעות חודשי ליעוץ מומחה.

החלוקה

מי שעובד כעצמאי מכיר בוודאי את הדברים הבאים שאני אכתוב בפוסט זה, אולם לא כולם מכירים את רוב הסיטואציות שאתאר. מעבר לכך שישנם לא מעט אנשים שחושבים להפוך להיות עצמאיים ומצד שני יש לא מעט עצמאים שחושבים "לעשות פרסה" ולחזור להיות שכירים עקב קושי למצוא עבודות/פרויקטים, לא חשוב כמה הם טובים בתחומם והם לא תמיד יודעים מה קורה אצל השכן (העצמאי) ממול כי בכל זאת – רובם לא מפרסמים את הדברים, אז אני מעוניין בפוסט זה לעשות מעט סדר בדברים.

אין לי שום אפשרות לתת מספרים ממה שקורה אצל עצמאים שונים, אבל אני יכול לנחש מה קורה אצל הרבה, ולכן אכתוב בהערכות גסות מספרים ומדוע אלו המספרים.

אצל הרבה עצמאים התמונה פחות או יותר זהה: נניח ונכנסו בשבוע-שבועיים כ-10 הצעות עבודה שונות שהגיעו מחברים, אנשים שקוראים פוסטים שלכם בבלוג/פייסבוק שלכם, או שמצאו אתכם בגוגל. כמה מתוכם בעצם יתורגמו להזמנת עבודה שתעשו ללקוח?

התשובה: אני מעריך בין 1 ל-2. להלן הסיבות מדוע המספר נמוך:

  • "מגששים" – אלו לא מחפשים שתבצע עבורם בצורה מיידית עבודה (לא חשוב כמה אתה מוכשר). הם מחפשים לדעת בערך מה המחיר שתבקש עבור הפרויקט, בין אם מדובר פר שעה או פר פרויקט. בקטגוריות אלו תפגשו דברים כמו:
    • חברות שיש להן ערימת משימות ואין להן מספיק אנשים לבצע את המשימות והן חושבות אם לקחת מישהו מבחוץ לבצע את המשימות כדי לעמוד ביעדים.
    • חברות סטארט-אפ שעדיין לא מצאו להם אנשים שכירים מוכשרים למשימות ולכן כפתרון זמני הן מוכנות לשלם יותר לעצמאי לעשות את העבודות.
    • חברות שמגישות הצעת מחיר לפרויקט עבור חברות אחרות ורוצות לקחת עצמאי שיבצע חלק מהמשימות והמחיר שתתן יגולם בהצעה (פלוס תקורה ורווח לאותה חברה).
    • חברות שרוצות לפרוש מחוזה שרות עם חברה אחרת ולקחת עצמאי בפתרון בנק-שעות כדי שיתן שרות/תמיכה למוצר/פתרון מסוים.

הסיכויים לקבלת עבודה מה"מגששים" נע בין נמוך לבינוני. הם מקבלים לא מעט הצעות הן מחברות ועצמאים מתחרים או דרך חברות כ"א/גולגלות.

  • "לא בטוח שרלוונטי" – במקרים אלו הסיכויים לקבלת שכרך ובזמן אינם כה גבוהים. דוגמאות:
    • אתה מבקש מחיר של 200 ש"ח + מע"מ לשעה, הם מוכנים לשלם לך .. 50 ש"ח לשעה או שהם מוכנים לשלם לך באחוזים וירטואליים תמורת "שותפות", ושאר ירקות.
    • הצעות מפוקפקות – הם מוכנים לשלם לך פחות או יותר את מה שאתה מבקש אבל הכסף לך יגיע לחשבונך מחו"ל וינכו משכרך כמה עשרות דולרים על כך, או שתנאי התשלום אינם ברורים.
    • תשלום שכר בסימן שאלה – הסטארט-אפ ישמח לשלם לך… ברגע שימצאו משקיע/אנג'ל. עד אז תקבל חלק קטן מהשכר שביקשת.

תחום נוסף שבו הסיכוי שתקבל פרויקט הוא אולי טוב, אך שום דבר אינו סגור. בד"כ זה קורה עם בנקים, חברות ביטוח, חברות תקשורת – כל דבר שם זז מאוד לאט ורעיון תשלום מקדמה תמורת שריון זמנך או "דמי רצינות" אינו ממש מקובל.

עוד תחום שסיכוייך לקבל עבודה אינו בטוח (בלשון המעטה) הם "מבקשי ההצעות": חברה X עובדת עם חברה Y והם אינם מעוניינים לשלם את הסכום שחברת Y מבקשת. הם יפנו אליך לבקש מסמך הצעת מחיר. במקרים רבים הם לא ממש מחפשים לשכור את שרותך, הם מעוניינים להשתמש במסמך הצעת המחיר שלך כדי להוריד את המחיר שחברה Y מבקשת. יכול להיות מצב שבו חברה X תשכור את שרותך בהתאם להצעת המחיר שהצעת, אבל הסיכוי לכך אינו גבוה, במיוחד אם חברה Y נותנת שרותים זמן רב לחברה X והאי-הסכמה היחידה שלהם הוא לגבי המחיר. הם יגיעו ברוב המקרים לפשרה ולא ישכרו אותך.

אז מה ניתן לעשות בנידון? איך ניתן להשיג עוד עבודות? להלן מספר נקודות חשובות:

  • פרסם עבודות שאינן מתאימות לך. אתה מומחה בפייתון ומישהו מחפש מתכנת ++C? קח את פרטיו ופרסם את פרטי ההצעה (אתה יכול לפרסם כאן וכאן).
  • עדיין לא הומצאה מכונה לקריאת מחשבות ואיש אינו יודע אם אתה במצב של 0 עבודות או שאתה מחפש עבודות, מחפש עבודה קבועה לחצי משרה, מחפש משרה מלאה לטווח ארוך וכו'. אל תתבייש, תפרסם זאת! (הח"מ מחפש לחצי משרה 🙂 ), זו הדרך הכי מהירה שחברים ישתפו זאת וסיכוייך לקבל משרה כך אינם נמוכים.
  • פרסם תכנים משלך על התחומים שאתה נותן בהם שרות(ים) ומדי פעם תבצע קצת SEO כך שגוגל יעלה את דירוג הבלוג/אתר שלך.. להלן דוגמא על קונטיינרים:

  • הדגם את יכולותיך. קל לדבר ולכתוב על דברים אבל אם יש משהו שמושך אנשים להתעניין בשרותיך – הם הדגמות של הדברים. התקנה של דברים מאפס, הגדרות שונות, הסברים איך מפעילים דברים וכו'. כל מה שאתה צריך זה חשבון בגוגל, מיקרופון ותוסף Nimbus לכרום (ניתן להתקנה מכאן). להלן דוגמא:
  • כרטיסי ביקור – נפגשת עם מישהו? אתה ב-Meetup ומשוחח עם אנשים? חלק כרטיסים, אולי יחזרו אליך. אל תשאיר אנשים עם תהיה "הבחור שפגשתי רציני, חבל שאין לי את הפרטים שלו".
  • הסעיף הבא נתון למחלוקת ביני לבין חבריי אך אני עדיין עומד על שלי: אם אתה טוב בתחומך, שקף זאת במחיר שאתה גובה. הנה כמה דוגמאות למחירים שמהם לא כדאי לרדת (תחום סיסטם/Devops/אינטגרציה/יעוץ). תזכרו שכעצמאים המדינה עושקת אותנו בכל מצב:
    • עבודה חד פעמית חרום לתיקון תקלה (מעכשיו לעכשיו) – לא פחות מ-300 שקל
    • חצי משרה קבועה – לא פחות מ-150 שקל
    • משרה מלאה קבועה (תשלום כנגד חשבונית, לא תלוש משכורת) – לא פחות מ-120 לשעה
    • יעוץ מומחה – פר שעות (בד"כ לוקחים מינימום שעה או שעתיים) – לא פחות מ-200 לשעה
  • "לחפור" קצת. הגעת ללקוח שרוצה ממך עבודה X. בדוק אם יש עוד דברים שאתה יכול לעשות עבורו ובכך להרחיב את העבודה או כמות שעות העבודה.
  • חשוב: דרוש מקדמה כאשר מדובר בעבודה גדולה. שיטות תשלום של ש+60 או ש+30 הן נחמדות אבל אם אין לך כרגע עבודות שאתה עושה בנוסף, אתה יכול להיתקע למצוקת מזומנים. אין כללים לסכום אולם אני לדוגמא נוהג לבקש בין שליש למחצית הסכום כמקדמה (בהתאם לכמות השעות או מחיר הפרויקט) וחשוב לוודא שהמקדמה תשולם לפני שאתה מתחיל לעבוד.

לסיכום: אני בהחלט מכיר מצבים שלפעמים יש זמנים שאין שום עבודה, ההצעות שאתה מקבל רחוקות מלהתגשם, שמקבלים הבטחות ריקות ושבא לזרוק הכל ולהיות שכיר, גם אם במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שאתה מבקש. לא להתייאש, תמיד יש אפשרות להתחיל מחדש תוך שינוי דברים ותקווה לקבלת עבודות נוספות.

משפחת ה-Xeon W החדשה של אינטל. שווה לרכוש?

אפתח בסיפור קצר: לפני שנים רבות (קצת אחרי שעברתי מהצפון למרכז) עבדתי דרך מספר חברות כ"א שהפנו אותי לעבודות שונות אצל הלקוחות שלהן. לאחת מהחברות היה לקוח מאוד מעניין: ביטוח לאומי, וביקשו ממני ללכת להתראיין לעבודה שם. הראיון עבר בהצלחה וביקשו ממני להתחיל לעבוד בשבוע לאחר מכן. לפני שיצאתי החלטתי לשאול שאלה פשוטה: במהלך השיחה שלנו סיפר המראיין על המחשבים שיש לפקידים/ות שהם מחשבי IBM מקוריים (אז אלו היו ממשפחת ה-PS/2 היותר מתקדמים) ואני תהיתי – מדוע ביטוח לאומי אינם רוכשים תואמים מיבואן מקומי כלשהו, כך ביטוח לאומי היה יכול לחסוך יותר יותר מ-50% מתקציב הרכישה. תשובת המראיין: "בשביל השקט". כך למדתי לראשונה שחברות גדולות ירכשו בסכומים מאוד גבוהים מחשבים שלא יתנו שום יתרון טכני זולת אותו "שקט".

בשבוע שעבר אינטל הכריזה על משפחת מעבדים חדשה, ה-Xeon W שמיועדת (כפי שהאות W רומזת) לתחנות עבודה. מבחינת דירוג, מעבדים אלו לתחנות עבודה יושבים באמצע, כאשר ברמה הראשונית יש את ה-Xeon E3 (כלומר תקבל משהו שהוא טיפ טיפה יותר מ-i7 לדסקטופ, אבל עם מגבלות של 32 ג'יגהבייט זכרון), לאחר מכן מגיעים דגמי Xeon W ואם אתה צריך יותר מכך, אתה מוזמן לעבוד למשפחת ה-Xeon החדשים תחת שם הקוד Purley. אם נשווה זאת לדגמים קודמים, הרמה ההתחלתית היתה גם אז Xeon E3, אם אתה צריך יותר אז היית רוכש Xeon E5 V4 מסידרה 16XX ואם אתה צריך מערכת עם זוג מעבדים, היית רוכש מערכת עם מעבד (או 2 מעבדים) מסידרה 26XX. בתכל'ס – אף אחד מיצרני תחנות המותג לא היה מוכר מערכות עם 16XX אלא מערכות עם מעבדים 26XX כאשר היית יכול לרכוש מעבד יחיד ולהרחיב יותר מאוחר ל-2 מעבדים מאותה משפחה. אם לעומת זאת היית בונה מערכת, היית יכול לקנות לוח אם לתחנת עבודה ולהרכיב בו מעבד Xeon E5 V4 16XX ואם היית רוצה ביצועים נוספים, היית יכול להחליף אותו למעבד E5 26XX. טריק נוסף נחמד שהיה הוא האפשרות להחליף מעבד Xeon E5 דור 3 (כלומר V3) לדור 4 מבלי להחליף חומרה נוספת, רק עם עדכון BIOS והחלפת מעבד+קירור.

מאז שאינטל הוציאה את דור 4 ואת מעבדי ה-Kaby Lake לדסקטופ, חלו כמה שינויים גדולים בתחומי המעבדים. AMD יצאה עם משפחת ה-Ryzen והראתה שאפשר למכור לציבור מעבדים מכובדים עם יותר ליבות בפחות מהמחיר שאינטל מבקשת על Kaby Lake ולשם שינוי – גם לתת ביצועים מכובדים. בחודש שעבר AMD גם שחררה את משפחת ה-Threadripper שלה שנותנת ללקוחות ה-Prosumer מעבדים עם עד 16 ליבות ו-32 נימים, עם תמיכה של עד 1 טרהבייט זכרון ECC, עם 64 נתיבי PCIE ובלי שום נעילת מעבדים (מבחינת Overclocking) במחירים נמוכים בהרבה ממה שאינטל מציעה.

אינטל בתגובה הוציאה את מעבדי ה-Skylake-X עם Chipset חדש (ה-X299 – כך שאתה חייב להחליף לוח אם) ובמשפחת מעבדי ה-Skylake-X ישנם מעבדים שבקצה הנמוך הם עם 4 ליבות (ללא תצוגה ושמיד מבטלים לך חצי מפונקציונאליות לוח האם) ועם מעבדים די ראויים בסידרת ה-78XX כאשר בקצה העליון יש מעבד כמו 7890XE עם 18 ליבות, 36 נימים, 44 נתיבי PCI ואפילו RAID לדיסקים מבוססי NVME! כמובן שאינטל גובה על המחיר למעבדים אלו מחיר מפולפל. על ה-7890XE היא גובה 2000$ (זה כמובן לא כולל לוח אם די יקר). הפתרון המתחרה של AMD עולה 1000$ (עם פחות 2 ליבות אבל עם יותר פונקציונאליות) – אבל אינטל לא ממש מתעניינת בתחרות ואלו המחירים.

וכרגיל, כשזה מגיע לאינטל, עצם העובדה שהיא מוכנה למכור מעבדים עם יותר ליבות במחיר יותר גבוה – לא אומר שהיא תפתח פונקציונאליות שהיא מייעדת ל-Enterprise – למשתמשי ה-Prosumer! חס ושלום! רוצה זכרון? יופי, נגביל אותך ל-128 ג'יגהבייט. זכרון ECC? לא ולא! אז מה אם אתה תשלם מחיר יקר בהשוואה לפתרונות של AMD?

מה שמביא אותנו למעבדי ה-Xeon W החדשים. המעבדים האלו .. הם בעצם ה-Skylake-X רק שאינטל הפעילה כמה ביטים בתוך המעבד והגבילה את התאימות שלהם. זה שקנית לוח אם עם X299 Chipset לא אומר שתוכל לרכוש Xeon W ולהכניס אותם (למרות שהם בדיוק עם אותם כמות פינים – 2066). בשביל זה אינטל הוציאה Chipset חדש, ה-C422 וכמובן אותו Chipset מקבל רק Xeon W ואתה לא יכול לתחמן בהכנסת מעבד Skylake-X. גם מחירי ה-Xeon W קיבלו "שדרוג" ואתה תשלם בין 400-1000$ יותר על אפס תוספת בביצועים, אבל תוכל להכניס זכרון ECC (בלבד!) עד 512 ג'יגהבייט, ותקבל את שאר הבבל"ט של ה-RAS ושאר ירקות שאינטל דוחפת ללקוחות Enterprise.

עד לשנה האחרונה, לחברות שרצו תחנות עבודה או ביצועים של תחנות עבודה, לא היו הרבה ברירות. או Xeon עם המחירים הגבוהים או מעבדים כמו 6950X שהיה יותר מיועד ל-Enthusiasts עם תג מחיר מאוד גבוה. כיום לעומת זאת – המצב שונה לחלוטין. תחנות קצה רגילות (דסקטופ) לחברות – אפשר לרכוש עבורן Ryzen Pro (שכולל את הפונקציות ל-Enterprise) או Ryzen רגיל ולתחנות דסקטופ רגילות עבור הפקידות ניתן לרכוש מעבדים כמו Ryzen 3 (מגיע עם 4 ליבות ויותר זול מ-i3 שמגיע רק עם 2). לקצה הגבוה של תחנות עבודה אפשר לרכוש תחנות עם Skylake-X או AMD Threadripper (בהתחלת השנה כל יצרני המותג יאפשרו רכישה כזו), ואם מתעקשים על פונקציונאליות של Enterprise אז ניתן לרכוש את ה-Xeon W או לחלופין תחנה עם מעבד כמו EPYC 7401P שעולה $1050 אבל מגיע עם 24 ליבות, 48 נימים, 124 נתיבי PCIE ותמיכת זכרון ECC עד 2 טרהבייט ובעודף שנשאר במקום רכישת Xeon W אפשר לרכוש מספר SSD או כרטיס/ים GPU טוב/ים.

לסיכום: לראשונה אחרי שנים רבות, יש אלטרנטיבות ואופציות. לראשונה אפשר לקבל יותר בפחות, וכן, גם לקבל "שקט" לחברות גדולות בכך שניתן לרכוש את האופציות שתיארתי לעיל גם מיצרני מותג שחברות רוכשות מהן בדרך כלל.

אינטל מציגה – הדור השמיני .. בערך

אינטל הציגה שלשום את הדור ה-8 של המעבדים החדשים שלה. אנחנו רגילים לשמוע אחת לשנה מאינטל הכרזות שונות על המעבדים החדשים, כמה הם מעולים, כמה הם מהירים וכו' וכו'. הפעם, בניגוד לעבר, הדברים .. שונים במעט.

אינטל הציגה לפני כשנה (ב-20 לאוגוסט 2016) את משפחת ה-Kaby Lake, מעבדים חדשים לדסקטופ ולמובייל, הדור השביעי החדש. כשמנפים את כל הילולי היח"צ, מבינים אנשי מקצוע רבים שקניה של המעבדים הללו לא תועיל בהרבה. כן, יש שיפור של 10-15% (וגם זה רק במקרים מאוד מסויימים), אבל שינויים ושיפורים משמעותיים – אין ממש כאן. בהמשך הדרך אינטל הציגה את ה-Kaby Lake-X, משפחת מעבדים שצריכה לוח אם חדש עם צ'יפ X299, רק שעד היום רבים וטובים לא הצליחו להבין מה עבר בראש להנהלת אינטל בחיפה. קניה ושימוש במעבד כזה מבטיחה לך מיידית שהלוח אם היקר שקנית – מחצית ממנו מיד תהיה מושבתת ברגע שתכניס מעבד Kaby Lake-X לתושבת, ושלא לדבר על כך שאין אפילו את היחידה הגרפית במעבד. בקיצור – אתה משלם יותר ממחיר מעבד Kaby Lake (ואם תכלול את מחיר הלוח אז המחיר יוצא הרבה יותר), ואתה מקבל .. פחות. מה בדיוק הטעם לרכוש מעבד כזה ממשפחה כזו? אין לי ולאחרים מושג ירוק.

אז שלשום אינטל ניסתה את מזלה בפעם השלישית בהצגת .. Kaby Lake Refresh כלומר "דור שלישי" ל-Kaby Lake (ובקיצור KLR), וגם הפעם אינטל הבטיחה ניסים ונפלאות, רק שהם יותר התרכזו בתוכן וידאו ברזולוציית 4K (ואם מי שקורא את הוידאו חושב שמעבד כזה ללא כרטיס גרפי חיצוני יתן פתרון טוב לעריכה – הוא טועה טעות מרה), וכרגיל גם הפעם אינטל הצהירה שהמעבדים החדשים יהיו מהירים ב-10-15% בהשוואה ל-Kaby Lake (על Kaby Lake-X אף אחד לא דיבר במהלך החשיפה).

אבל הפעם הדברים מעט שונים ולשם שינוי, הדברים שונים לטובה. לקח לאינטל כמה שנים טובות ותחרות שהתחילה לפני כשנה פלוס מצד AMD (עוד בזמן שהכל היה רכילויות ושמועות) בשביל להפנים משהו פשוט: אנשים לא מחפשים עוד אחוזים בודדים של שיפור ביצועי מעבד, אנשים לא מחפשים גימיקים של תכונות שאפשר להשיג בצד ג' (Optane.. נו באמת!). אנשים מחפשים ליבות ונימים כדי שהמחשב הנייד יעבוד בצורה יותר טובה ומהירה, עם תמיכת זכרון מעבר ל-16 ג'יגהבייט, ואנשים רבים מחפשים זאת עם צריכת חשמל נמוכה.

להלן התשובה של אינטל (לחצו להגדלה):

עד היום בסידרת המעבדים U של אינטל בגירסת ה-15 וואט, היו 2 ליבות ו-4 נימים. אינטל סוף סוף בדגמים i7-8650U, i7-8550U, i5-8350U, i5-8250U מוסיפה 2 ליבות ומאיצה את מהירות השעון כשהמעבד נמצא במצב Turbo (אם כי מהירות הבסיס יותר נמוכה, לא באשמת אינטל, יש גבול למה שאפשר להוסיף במגבלת מעטפת של 15 וואט). בנוסף, אינטל הכפילה את זכרון המטמון בדגמי i7 ל-8 מגהבייט ובדגמי i5 ל-6 מגהבייט. אם נתרגם את זה לביצועים אז אם האפליקציה שאתה מריצה אינה מתפרסת על נימים וליבות נוספים, תקבל עוד 5-15% בביצועים אולם באפליקציות שיודעות לנצל כמות ליבות ונימים, תקבל ביצועים יותר גבוהים עד 40-50%. בכל הקשור לכמות זכרון במחשב, היצרנים יוכלו להציע עד כמות זכרון של 32 ג'יגהבייט (בניגוד למגבלת ה-16 ג'יגהבייט בעבר). שימו לב: המעבדים האלו לא יופיעו בכל המחשבים הניידים אלא יותר במחשבים בסקטור ה-Ultra Book במחירים שמתחילים ב-1000$ ומעלה (מחיר המעבד בלבד הוא בסביבות ה-410$!!)

אינטל בחודשים הקרובים תציג את שאר המעבדים שמיועדים לדסקטופ או למחשבים ניידים כתחנות עבודה (Mobile Workstation – סידרת ה-35 וואט) תחת השם Coffee Lake ובשנה הבאה היא תציג עוד מעבדים באותו דור (אם כי ביצור של 10 ננומטר) תחת שם הקוד Ice Lake. על מעבדי ה-Coffee Lake אפרסם פוסט בקרוב אבל ממה שכבר ידוע, אינטל החליטה להוסיף לכל המעבדים עוד 2 ליבות ולהרחיב את הזכרון מטמון בחלק מהמקרים.

כפי שציינתי לעיל, עניין הליבות הוא מאוד חשוב ואני שמח שאינטל החלה לזוז בעניין. אחד הצעדים המבורכים שאינטל עשתה היא להוציא את סידרת ה-Sky Lake X שסוף סוף מאפשרת לצרכנים לרכוש מעבדים ופתרונות עם 8 עד 18 ליבות מבלי למכור כליה או למשכן את הבית בקניית מעבדי Xeon (הסידרה הזו לא מחליפה את Kaby Lake אלא רק מוסיפה דגמים לשוק היותר מקצועי). אפשר לראות זאת גם בסידרת מעבדי ה-Atom C3000 החדשה שמיועדת לשרתים קטנים (דגש על "קטנים", זה מובנה בתוך לוח אם Mini ITX) ששם אינטל סוף סוף מציעה מעבדים עם 16 ליבות ו-16 מגהבייט זכרון מטמון במחיר זול (יחסית!) של 449$ (הלוח עם המעבד עולה בערך $1000).

מה שעכשיו אינטל צריכה לעשות, זה להפסיק עם ההתנהגות של "בשביל מה לך?". אינטל מדור לדור של מעבדים ו-Chipset מקצצת בכמות ניתובי ה-PCIe. מילא היה מדובר בחסכון מחיר לצרכן אך כפי ש-AMD מוכיחה עם מעבד ה-Threadripper 1900X שלה (ששם AMD מציעים 8 ליבות ו-16 נימים עם 60 ניתובי PCIe זמינים למשתמש! במחיר של 549$ למעבד) – אין כאן שום חסכון. גרוע מכך – בלוחות עם ה-X299 Chipset, כל מקל M.2 SSD עובר דרך ה-Chipset ואם יש לך 2 מקלות או יותר, אתה תקבל ביצועים שמוגבלים ע"י ה-Chipset. ב-AMD אין שום מגבלה כזו במעבדי ה-Threadripper, ואין שום בעיה להכניס אפילו 4 כרטיסים גרפיים ולקבל PCIe X16 על כל כרטיס, דבר שהוא בלתי אפשרי בלוחות המבוססים על X299 וחבל.

עוד נקודה שאינטל צריכה להבין – היא עניין המחירים. כש-AMD יצאו עם מעבדי ה-Ryzen, אינטל חתכה במכה אחת את המעבד עם הכי הרבה ליבות שהיה לה לדסקטופ (ה-6950X) מ-1700$ למחיר של 628$ (כיום באמזון ניתן להשיג אותו במחיר מצחיק של $359!). כיום בסידרת מעבדי ה-Sky Lake-X, מחיר מעבד של 16 ליבות ו-32 נימים שיצא בקרוב יעלה לא פחות מ-1700$ (בשעה שמעבד Threadripper עם 16 ליבות ו-32 נימים עולה $1000). כפי שתיארתי לעיל, גם מעבד כזה יסבול מהגבלות בגלל ה-X299 Chipset אולם עד כה אינטל לא חשבה להוריד מחירים.

לסיכום: לעניות דעתי, אינטל צריכה הרבה יותר להקשיב לצרכנים שהם הלקוחות שלה. מבחינת מכירות, אינטל מוכרת הרבה יותר ללקוחות הדסקטופ והמחשבים הניידים מאשר לשרתים או לסקטורים אחרים. לקוחות רוצים יותר ואם לקוחות מעוניינים, אז כדאי לספק להם את מה שהם רוצים במחיר הוגן. אם לקוח רוצה שהמחשב שלו ירוץ בצורה מעולה ללא תקלות ורוצה להשתמש בזכרון מסוג ECC – אינטל צריכה לאפשר לו במקום לחסום את זה ברמת ה-Chipset. אם לקוח רוצה להכניס 4 מקלות M.2 ולקבל מהירות מקסימלית ב-RAID-5 ולא להיות מוגבל על ידי Chipset – אפשרו לו ותחסכו את הפדיחות ש-AMD מציעה כל מה שלא הצעתם ובמחיר יותר זול.

כמה מילים על תחנות עבודה לטיפול בוידאו

כאחד שמשתתף בפורום לעריכת וידאו בפייסבוק ובפורומים אחרים באנגלית, אני קורא שאלות רבות לגבי רכישת תחנות עבודה לעריכת וידאו/יצירת אפקטים וטיפול בתמונות סטילס (דוגמת פוטושופ). בפוסט זה אני מעוניין לעשות Demystify (לפשט) את הנושא כדי שגם אלו שאינם מבינים גדולים במחשבים יוכלו לדעת פרטים בפשטות וישכילו לעשות החלטות נכונות לגבי רכישה. (הערה: הח"מ אינו מוכר מחשבים).

תחנות עבודה לעריכה הם מחשבים שבאופן עקרוני אמורים להיות חזקים, בעלי דיסקים גדולים, דיסק SSD למערכת הפעלה (ולשימוש כ-Scratch Disk בתוכנות העריכה על מנת להאיץ דברים), הם אמורים להיות עם מעבד גרפי טוב ויש צורך בכמות זכרון יחסית גדולה. המחשב אמור להיות שקט, עם חיבור רשת של 1 ג'יגהביט לפחות, ובאופן כללי – אמור לתת מענה לפחות לשנתיים שלוש.

כשזה מגיע לבתי סטודיו שרוצים לשדרג כמות של מכונות ומבחינתם לשלם עוד $1000 זה לא ממש ביג דיל, אז ההמלצה שלי היא פשוטה: קנו מחשב מותג של יצרן מוכר, כלומר תחנות של Dell, HP או Lenovo. המכונות האלו בנויות כמו טנק, ניתן לשדרג שם (ללא שבירת אחריות) זכרונות, דיסקים וכרטיס גרפי, וכשאותו סטודיו רוכש את התחנות, הוא יכול להרחיב את האחריות ל-3 שנים ולכלול טכנאי עד העסק כך שאם יש תקלה, טכנאי מגיע ומחליף את החלק במקום ללא צורך בהמתנה שמחשב יגיע למעבדה, יטופל ויוחזר. החסרון היחיד שיש עם תחנות כאלו הוא שהסטודיו לא יכול לקבל תמיכה על התוכנות וידאו/אפקטים/תמונות שיותקנו על התחנה ובשביל זה כל סטודיו בד"כ חותם על חוזה שרות עם עצמאי שנותן להם את השרות או שהם שוכרים מישהו כשכיר שיתן תמיכה.

עוד מקום שניתן לרכוש ממנו תחנות עבודה הם כל מיני עסקים מקומיים בארץ שבונים את המחשבים בעצמם ונותנים תמיכה, רק שבניגוד ליצרנים הגדולים – העסקים המקומיים מציעים גם תמיכה לתוכנות וידאו/אפקטים/תמונות בנוסף לתמיכה במערכת ההפעלה. יש לא מעט עורכים שמחפשים בדיוק את זה – תן לי מחשב טוב במסגרת התקציב שלי, תן לי תמיכה – ואני רגוע.

האם באמת שווה לרכוש מאותם עסקים מקומיים את אותם מחשבים? האם באמת שווה להשקיע יותר?

אם נחזור לרגע ליצרני התחנות עבודה, הם לא נותנים תמיכה בתוכנות עריכת הוידאו אלא רק למערכת הפעלה (ואולי גם לאופיס, אם רכשתם את האופיס מהם). הם לא נותנים תמיכה לתוכנות וידאו/אפקטים/תמונות ולמען האמת אינכם זקוקים להם כל עוד רכשתם את התוכנות באופן חוקי. יצרן התוכנה ישמח לספק לכם תמיכה. אחרי הכל, אם אתם משתמשים במוצרים עדכניים של אדובי, אתם משלמים מדי חודש על כך, ואם רכשתם את AVID או Da-Vinci שילמתם לא מעט על התוכנות ומגיע לכם תמיכה רשמית, כך שמבחינת התוכנות הנ"ל – אתם מכוסים. כאחד שמקבל לא מעט תחנות עבודה מהיצרניות הגדולות לבדיקות שונות עבור לקוחות שונים, אני יכול בהחלט לאמר שהיצרנים משקיעים בתחנות הרבה עבודה, החל מתכנון לוח האם וכלה באיוורור טוב שלא ירעיש וספקי כח רציניים שיחזיקו מעמד גם בעומסים וגם לאורך חיים רציני. (רק שכדאי להעיף את תוכנות הזבל שהיצרנים מכניסים לתחנות עבודה, הן תופסות לא מעט משאבים).

לעומת זאת, מחשבים שמוכרים כאן עסקים ישראלים (לא מחשבים של היצרנים שציינתי לעיל) – הם במקרים רבים פשוט אינם שווים את הכסף. מחשב עם מעבד i5 עם זכרון 4 ג'יגהבייט ב-3500 שקל? מחשב כזה אפילו אינו ראוי להיקרא מחשב לעריכת וידאו או אפקטים או כל מדיה אחרת. מחשב כזה, ולא חשוב מה יהיה מחירו – מומלץ פשוט לא לרכוש וזה רק מראה שאותו עסק מבין בתחנות עבודה בערך כמו שהחתולים שלי מבינים.

לכן, תרשו לי לשתף אתכם במושגים בסיסיים כדי שתבינו מה הרכיבים העיקריים שיש. הדברים מיועדים בעיקר לאלו שעובדים מהבית או חושבים לרכוש מחשב עריכה לבית (לא לסטודיו) והם משלמים על המחשב מכיסם. אם את/ה עורך/ת וידאו, הידע הבא יעזור לך בהחלטה לרכוש מחשבים והמידע לוקח בחשבון במיוחד את החישוב של עלות מול ביצועים.

לוח אם

לוח האם הוא החלק העיקרי בו הכל יושב ודרך לוח האם הכל מתחבר יחדיו. ישנם לוחות אם מעשרות יצרנים וחשוב להבדיל ביניהם. לכל מעבד יש צורך בלוח אם מסוים (ומחיר שונה). 2 נקודות חשובות לגבי לוח אם:

  • כדאי מאוד שזה יהיה מיצרן מוכר ואמין. יצרנים כאלו הינם: ASUS, MSI, ASrock, Gigabyte. לוח שאינו מהיצרנים הללו עלול להתקלקל בעבודה מאומצת והשבתה לאורך זמן.
  • אם המחשב הזה הולך לשרת אתכם למשך 3 שנים, מומלץ להשקיע מעט יותר בלוח האם ולבקש לוח עם לפחות 2 תושבות לכרטיס גרפי. בלוחות כאלו ניתן להרחיב יותר זכרון ואפשר להכניס יותר כרטיסים גרפיים (כיום זה לא כל כך אקטואלי אבל אני מניח שבשנה שנתיים הקרובות יותר תוכנות של אדובי יתמכו בכך ועם 2 כרטיסים גרפיים הביצועיים יהיו כמעט כפולים).

מעבד

המעבד הוא ה"לב" של המערכת והוא מבצע עבודות רבות. הוא זה שמריץ את ה-WIndows, הוא זה שמנהל את כל העבודה במחשב והוא זה שמפנה נתונים לציודים השונים ולכן חשוב מאוד לבחור במעבד טוב. מעבדים כמו i3, i5 אינם שווים הסתכלות כשזה מדובר בתחנה לעריכת מדיה.

ישנם כיום 2 יצרנים של מעבדים: אינטל, ו-AMD. עד לפני חודשים ספורים כולם לקחו באופן ברור את המעבדים של אינטל כי לא היתה תשובה טובה ל-AMD אולם המעבדים החדשים של AMD (סידרת ה-Ryzen) נותנים ביצועים טובים יותר בהשוואה למעבד i7 של אינטל ובמחיר יותר נמוך.

בכל מעבד יש ליבות ויש נימים, הליבות בעצם מבצעים תהליכים באופן עצמאי בתוך המעבד והנימים מבצעים תהליכים עצמאיים בתוך הליבות. אם ניקח לדוגמא את אדובי פרמייר, כשאתם מרנדרים וידאו, תוכנת ה-Media Encoder (וגם יצירת הרינדור הזמני) מחלקת את העבודה בין הנימים והליבות, וכל שיש לך יותר ליבות ונימים – העבודה מתבצעת יותר מהר (תלוי כמובן מה הכרטיס הגרפי, אם כי יש לא מעט חלקים שתוכנת ה-Encoder שולחת למעבד ולא לכרטיס הגרפי) ולכן כדאי לקנות (במגבלת התקציב) מעבד עם כמה שיותר ליבות.

המתמודדים העיקריים כיום:

  • אינטל i7-7700K – מכיל 4 ליבות ו-8 נימים.
  • AMD Ryzen 7 1700 – מכיל 8 ליבות ו-16 נימים (ועולה פחות מה-i7-7700K של אינטל)
  • אינטל  i7-7800X – מכיל 6 ליבות ו-12 נימים – ה"תשובה" של אינטל ל-Ryzen 7 1700 של AMD, רק שהמחיר יותר גבוה מההצעה של AMD והביצועים (בעריכת מדיה) – יותר נמוכים. עלות הלוח אם של ה-i7-7800X מוסיפה לא מעט למחיר.

זכרון

הזכרון (RAM) – כל מה שאתם עושים על המחשב מצריך זכרון. ככל שיש יותר זכרון, דברים עובדים יותר מהר. לא אכנס כאן לפירוט זכרונות ומהירות זכרון כי ההבדל אינו כה חשוב בביצועים לעורך ביתי, אבל הדבר החשוב ביותר בכל מה שנוגע לזכרון – הוא הכמות. המינימום המומלץ הוא 16 ג'יגהבייט ועדיף 32 ג'יגהבייט זכרון. לאלו שעובדים על מספר פרויקטים במקביל ומריצים בעת ובעונה אחת את פרמייר ואת אפטר אפקטס ופוטשופ יחדיו – מומלץ להשקיע ב-64 ג'יגהבייט זכרון.

כרטיס גרפי (GPU)

הכרטיס הגרפי הוא שבסופו של דבר מתרגם את רוב העבודה שלכם למשהו ויזואלי, לפורמט וידאו שאתם רוצים, ובשביל זה צריכים כרטיס GPU טוב ולא מה שמוכרים לכם במחשב רגיל לשימוש עם אופיס וגלישה באינטרנט. 2 היצרנים המובילים הם AMD ו-nVidia.

מקודם הזכרתי זכרון ושם היה מדובר בזכרון למחשב. יש עוד זכרון והוא זכרון ב-GPU. הכרטיס הגרפי הוא בעל כמות מסויימת של זכרון (שלא ניתן להגדילה) ולכן חשוב לקנות כרטיס GPU עם לפחות 4 או 8 ג'יגהבייט זכרון בכרטיס. ככל שיש יותר זכרון, הכרטיס יכול לקבל יותר תוכן לעבד, ולכן:

  • כרטיסים מבוססי nVidia GTX 1050 ו-1060 לא מומלצים (יש בהם 2 או 3 ג'יגהבייט זכרון. יש כרטיס GTX 1060 עם 6 ג'יגהבייט זכרון אולם מבחינת משאבי עיבוד גרפי – המשאבים נמוכים). לפיכך ההמלצה שלי על ה"אמצע" – GTX 1070.
  • כרטיסי Radeon – דגמי RX480, RX580 מומלצים. RX560 מומלץ למי שאין לו עבודות גדולות.
  • כרטיסים מבוססי nVidia GTX 1080 או nVidia 1080TI – כרטיסים יקרים ולא ממש שווים את ההשקעה (אלא אם אתה אוהב להשתולל מבחינה פיננסית) מכיוון שהביצועים בין 1070 ל-1080 לא כזה גדול.

דיסק קשיח

כמו שכולם יודעים, התכנים, מערכת ההפעלה והכל – נשמר בדיסק הקשיח במחשב. בעבר היו ממליצים לקחת דיסק קשיח גדול או 2 דיסקים קשיחים עד מנת "לצמד" אותם ולקבל ביצועים יותר גבוהים. כיום ההמלצות הן:

  • דיסק SSD (זה הדיסק ה"קשיח" האלקטרוני הקטן, לא המכני הגדול) ובו תותקן מערכת ההפעלה והאפליקציות. הגודל המומלץ ל-SSD: כ-512 ג'יגהבייט זכרון (למי שחושב ש-256 ג'יגה יספיק – קחו בחשבון ש-Windows מוריד עדכונים גדולים וכנ"ל תוכנות של אדובי וכו'. בנוסף, בגלל מהירות ה-SSD מומלץ להגדיר את ה-Scratch Disk ויצירת קבצים אחרים בתוכנות כמו פוטושופ/פרמייר/אפטר-אפקטס – לאכן אותם על ה-SSD, כך תרוויחו מהירות ובגלל זה ההמלצה היא של 512GB.
  • דיסק קשיח מכני – יש את חברת Western Digital (או WD בקיצור) והדיסקים מסידרת BLUE או Black יתאימו לכם בהתאם לגודל של הדיסק שתרצו. מה שלא מומלץ זה סידרת RED, GREEN שהם דיסקים איטיים יותר ומתאימים להקלטות וידאו ממצלמות במעגל סגור. ישנם גם דיסקים של Seagate. הדבר הכי חשוב הוא מהירות סיבוב הדיסק (RPM – ככל שהמהירות יותר גבוהה, הוא יכול לכתוב ולקרוא נתונים יותר מהר) – כך שמומלץ שהדיסק יסתובב ב-7200 RPM וכדאי לבדוק שיש לדיסק אחריות ל-3 שנים. הדיסקים הללו די זולים (רכשתי לפני חודש דיסק של Seagate עם 4 טרהבייט זכרון – ב-625 שקל) ולכן מומלץ לרכוש אפילו 2.
  • דיסקים SSD מומלצים (שוב, ממליץ על 512 ג'יגהבייט):
    • Samsung EVO 850
    • Crucial MX300 או MX500
    • Toshiba OCZ VX500 (הוא קצת יקר אבל נותן ביצועים רציניים)

אם הזכרתי דיסקים – אם אין לכם מחשב נוסף (או שאתם רוצים לאכסן את התוכן בנפרד) מומלץ לקנות דיסק קשיח בגודל לדוגמא של 6 טרהבייט לאחסן פרוייקטים שגמרתם (לא בשביל לעבוד עליהם מחדש!). דיסק של WD מהסידרה הסגולה (Purple) בגודל 6 טרהבייט יעלה לכם 999 שקל ב-KSP ו-Ivory ועליו אפשר לשמור מה שסיימתם. הדיסק אינו מהיר ולכן לא מומלץ לערוך עליו תכנים אלא רק לשמור דברים גמורים או דברים לפני עריכה שלכם.

מחשבים ניידים

אם אתם מחפשים מחשבים ניידים לעריכת וידאו, אז הנקודה הכי חשובה שתצטרכו לדעת זה שאין תחנות עריכת וידאו ניידות. המחשבים הניידים היחידים שמתאימים לדברים הללו הם מחשבים לגיימרים ושם מומלץ לבדוק כמו מחשב נייח בתיאור שתיארתי לעיל, רק שכאן חשוב שהמעבד יהיה אינטל מסידרת 7700HQ ושיש GTX 1070 או 1080. החסרונות במחשב נייד כזה הם:

  • משקל – הם כבדים.
  • כח סוללה מאוד חלש. תתכוננו לשעה-שעתיים עבודה גג עם סוללה.

היתרונות (חוץ משיש לך את התחנה שלך ניידת):

  • אפשר להרחיב זכרון – עד 32 ג'יגהבייט
  • אפשר להרכיב דיסק קשיח או SSD נוסף (בחלק מהמקרים גם 2)
  • אפשר לחבר 2 מסכים חיצוניים בחלק גדול מהדגמים.
  • הוא הרבה יותר חזק מכל מק-בוק או מק-בוק פרו 🙂

לסיכום: אני בהחלט מכיר את הטיעון של "אנחנו עורכים אנחנו לא מבינים בזה ולכן נקנה ממקצוענים" ואני תוהה: אם מחר תרצה לשפץ את ביתך, תזרוק לשיפוצניק הראשון ישר את מלוא הכסף מראש? או שאולי תתעניין בכמה הצעות, תנסה אולי להבין מה צריך לעשות (בכדי שלא יתחמנו אותך) ורק אז תחליט? לא צריך להיות גאון מחשבים אבל כן צריך להפסיק להיות פראייר. הנקודות שתיארתי לעיל אינן כה מורכבות וברגע שמבינים אותם אפשר להבין מה המוכר מנסה "לדחוף" לך. בכל הקשור לתמיכה – אם קנית ברישיון Windows ואת התוכנות – אז יצרני התוכנות ומערכת ההפעלה עומדים לשירותך. Windows 10 אינו מצריך יותר הגדרות של "קוסם מחשבים" כדי שדברים יעבדו בצורה טובה.

בפוסט הבא אתן מספר דוגמאות למחשבים שניתן להדפיס ולתת בחנות המחשבים הסמוכה אליך כדי לרכוש.

מוגש כחומר למחשבה.

קוד פתוח מול קוד סגור ו"נעילת" לקוחות

כיועץ לארגונים בכל מה שקשור לתוכנות הקשורות לאוטומציה, עננים, קונטיינרים וכו' – אני נזהר מלהיהפך לאיש מכירות קלאסי. כוונתי היא שכשאני מגיע לחברה ואני צריך להציג רעיונות לפתרון או טכנולוגיה – אני מציג שמות (ו/או הדגמות) של מוצרים שיכולים לפתור את הבעיה או ביצוע הפרויקט, אבל אני גם מציג גרסאות מתחרות שהם גם בקוד פתוח.

אישית – הדבר האחרון שאני רוצה להתקין אצל לקוח זה מוצר ש"נועל" את הלקוח עם אפליקציה או פלטפורמה כלשהי.

ניקח דוגמא: חברות גדולות שונות רכשו בעבר רשיונות רד-האט לינוקס לשרתים אבל יש להם גם מכונות שמריצות את אותו לינוקס בגירסת CentOS. אחרי זמן מה החברה רואה שהאנשים שעובדים עם ה-CentOS מקבלים עדכונים כמו גירסאות RHEL והחברה לא ממש משתמשת בשרותי התמיכה של רד-האט והם רוצים להעביר את מכונות הרד-האט הרשמיות ל-CentOS. רד-האט כמובן מתנגדת לרעיון ולעיתים היא יכולה לאיים שזה "לא חוקי" כי יש קניין רוחני בהפצה הרשמית, אבל מבחינה טכנית אין שום בעיה בעזרת מספר פקודות להעביר מכונה כזו ל-CentOS תוך הסרת הקניין הרוחני/גרפיקה/דברים נוספים של רד-האט. (אגב, אפשר גם לעשות את ההיפך). רד-האט יפסידו או ירוויחו מזה? לא ממש מעניין אותי ואינני רואה שום בעיה חוקית לבצע זאת. אני מציע מוצרים ואלטרנטיבות, ואינני מרוויח שקל ממכירת מוצרים. אני עושה את כספי משרותים שצריך לעשות עם המוצר הרשמי או בגרסאות הקוד הפתוח ובלבד שהעבודה שאני מבצע תהיה מלאה והלקוח יהיה מרוצה. זו, אגב, הסיבה שאני "דוחף" פה בבלוג את כל העניין של קונטיינרים – החיים למפתחים, ולמתחזקי התשתית כל-כך-קלים לאחר מכן!

אחד הדברים שאני מעוניין לשמוע מלקוחות פוטנציאליים או מתעניינים לגבי פתרון זה או אחר – הוא שימוש בקוד פתוח בחברה. באיזה כלים או פלטרפורמה הם משתמשים? האם הם מעוניינים להשתמש בקוד הפתוח ובמוצרי קוד פתוח בשאר מוצרים ובתשתית החברה? או שמבחינתם אין בעיה "להינעל" עם פתרון כלשהו שפעיל רק בזמן שמשלמים דמי מנוי חודשיים/שנתיים/דו-שנתיים/תלת-שנתיים וכו'?

הנה דוגמא: לא מעט חברות שנכנסות יותר ויותר בשימוש עננים ציבוריים "מגלים" כשהם משתמשים בלינוקס ומערכות CI/CD את האוטומציה, ותתפלאו – חברות רבות לדוגמא עד היום לא הכניסו שום אוטומציה. יש פלטפורמות אוטומציה רבות ללינוקס כמו Chef, Puppet, SALT ובוודאי עוד כמה – אולם אני ממליץ ספציפית על Ansible מכמה סיבות:

  • הקוד של "המנוע" – פתוח לחלוטין וכתוב ב-Python.
  • אין צורך ב-"שרת" Ansible. כל הפעילות היא Serverless לחלוטין.
  • הכתיבה של ה"תסריטים" (או Playbooks איך שזה נקרא ב-Ansible) היא פשוטה ולוגית. המשתמש יכול תוך שעה שעתיים אחרי שהוא קרא את התיעוד לכתוב דברים בסיסיים שיכולים לרוץ על המכונה שלו ומכונות אחרות, כך שעקומת הלימוד – היא די קטנה.
  • יש לכם שרתי Windows? אולי הגיע הזמן גם ששם תהיה אוטומציה? אז ל-Ansible יש גם מודולים ל-Windows, בין אם מדובר להתקין קבצי MSI, להגדיר IIS, להעתיק קבצים, פעולות דוט NET, ניהול משתמשים וקבוצות ודברים נוספים. העלות לחברה? יקרה מאוד .. אפס שקלים.
  • מחפשים ממשק Web? אתם יכולים לרכוש את Ansible Tower (וביחד עם זאת לקבל תמיכה רשמית מ-רד-האט) או שאתם יכולים להשתמש בממשק וובי אחר (ויותר בסיסי) בקוד פתוח שנקרא Ansible Semaphore.
  • חושבים לעבור לאוטומציה אחרת מסיבה כלשהי? לרוב המתחרים יש כלים אוטומטיים להעביר את ה-Playbooks שכתבתם אל המערכת החדשה (אם כי עדיין לא נתקלתי בחברה שעברה מ-Ansible למערכת אחרת).

כך, בעזרת פתרון כמו Ansible אין אפשרות "לכלוא" את הלקוח, וזאת בניגוד לכלים מתחרים סגורים/סמי סגורים (שימו לב שכלי אוטומציה מסויימים מציגים את עצמם כ"קוד פתוח" למרות שה"מנוע" שלהם הוא קוד סגור לחלוטין וקנייני ואי הארכת חוזה תיצור בעיות בקבלת תמיכה ובהמשך עבודה עם הכלי!) והלקוח יכול לעשות בכלי כרצונו.

אותו הדבר גם בכלים לניהול סביבת חיים (Life Cycle) של קונטיינרים וסביבות המורכבות מעננים פרטיים וציבוריים. ניקח לדוגמא את קטגוריית ה-CMP (כלומר Cloud Management Platform). בתחום זה יש מתחרים רבים, החל מ-VMWare עם ה-vRealize לגרסאותיו, RightScale, ועוד. האם פלטפורמות אלו מבצעות את מה שהן מבטיחות? בהחלט! אולם אם תפסיק לשלם את התשלום החודשי או השנתי, תיתקלו באחת מהסיטואציות הבאות:

  • במקרים כמו של RIghtScale – אתה "בן ערובה", כל עוד שתשלם – הכל עובד. הפסקת לשלם, תתחיל לבנות מחדש את כל מה שבנית – על מוצר אחר.
  • במקרים כמו vRealize אם אתה מפסיק לשלם, המערכת לא תתעדכן לשרותים והגדרות חדשות של עננים ציבוריים, OpenStack ואחרים, אין תמיכה ואין עדכונים לגרסאות חדשות.

לעומת זאת, במוצר כמו CloudForms שנותן לך לבצע CMP (כולל כמובן עמידה ברגולציות וכו'), אם לא בא לך לשלם יותר, אתה יכול לייצא ולייבא את ההגדרות, הקבצים והתכנים לגירסת הקוד הפתוח (ManageIQ) בדיוק כמו שאתה יכול לעבור מ-RHEL ל-CentOS מבלי לאבד פונקציונאליות או תאימות. כשזה מגיע לקונטיינרים, אתה יכול לעבור מגירסת OpenShift מסחרית ל-OpenShift Origin שמבוססת על Kubernetes כך שבעצם למעט שרותי תמיכה (שאותם תוכל לקבל מצד ג' בין כה), אינך מפסיד דבר. להיפך: אתה שומר על כל העבודה שהצוות ביצע ואפשר לאחר המרה לגירסת קוד פתוח – להמשיך לעבוד כרגיל.

לסיכום: לא חשוב אם החברה היא סטארט-אפ שממומנת בחסכונות של המייסד או אם מדובר בחטיבות מחשוב של בנק גדול ועתיר תקציבים: ה-ROI, ה-TCO והשימוש החוזר (re-usability) בפלטפורמה ובכלים הם לדעתי הדברים החשובים. ראיתי מספיק מקרים בהם הוצע ללקוחות כלי כלשהו בקוד סגור בעלות נמוכה (כי מדובר בחברה גדולה ומוכרת שרבים מקשיבים לפתרונות שהיא מקימה) ועתה כשצריך לעבור לעננים וקונטיינרים – החברה צריכה להשקיע תקציבים גדולים כדי לעבור לפלטפורמות קוד פתוח. לכן – חשוב מאוד לבדוק גם כלים בקוד פתוח או כלים מבוססי קוד פתוח וגם להשקיע במחשבה איך לא למצוא את עצמכם "נעולים" באותו כלי או באותה פלטפורמה.

שבוע טוב 🙂

על תשתית קונטיינרים לחברות מסחריות

גילוי נאות
"חץ ביז" הינו עסק שמוכר שרותי אינטגרציה ויעוץ למספר מוצרים לתשתית קונטיינרים
מערכות קונטיינרים בפלטפורמות שונות (קרדיט: Wikibon)

יותר ויותר חברות שומעות כיום את המושג "קונטיינרים" ואותם עסקים וחברות גדולות, בין אם הם בנקים, תעשיה פיננסית, בטחונית, רפואית ועוד – מעוניינות לשלב את טכנולוגיות הקונטיינרים, אבל כל מי שבתחום יכול לאמר לכם שהתחרות גדולה ויש מספר חברות שמציעות פתרונות שונים כולל רד-האט, סוזה, Docker (החברה), ועוד, והאמת – גם לאנשים מקצועיים די קשה להחליט מה לקחת, ומשווקים שונים מנסים לדחוף הצעות שונות לחברות. איך אמר לי היום מישהו בכיר בחברה גדולה: "חץ, השקענו מיליונים ב-ESXI, אין מצב שניפטר מזה!"

אז אולי נתחיל בדבר הכי בסיסי: תשתית הוירטואליזציה אינה מתייתרת בגלל הכנסת קונטיינרים, אלא להיפך – תשתית הקונטיינרים משתמשת בפתרונות וירטואליזציה (ולא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה יש לך!) כדי להריץ קונטיינרים. אפשר כמובן להתקין מערכת הפעלה על הברזל עצמו כמו Red Hat Atomic (או הגירסה החינמית מבוססת CentOS) ולהתקין עליה קונטיינרים, אבל אז בעצם .. איך תנהל את השרתים? מערכת Atomic לא מאפשרת להתקין תוכנות נוספות על הברזל עצמו אלא אך ורק להריץ קונטיינרים, לכן בד"כ הדבר המומלץ הוא להשתמש במערכת לניהול וירטואליזציה, ויצירת מכונות VM שעליהן ירוץ פתרון הקונטיינרים.

בנוסף, פתרון של קונטיינרים עוזר לנצל בצורה טובה יותר את התשתיות שלכם. עשו נסיון פשוט: הקימו VM לינוקס עם 2 או 4 ליבות וכמות זכרון מספקת והתקינו עליו אפליקציה חשובה לכם. הריצו את ה-VM והאפליקציה ומדדו את ניצול הליבות. אם אתם רואים שניצול הליבות אינו מלא, אז אפליקציה כזו יכולה להיות מועמדת מעולה להרצה בקונטיינר, שם תוכלו להריץ אותה מספר פעמים עם אותם משאבים (כאשר אתם מקבלים "על הדרך" Load Balancing, High Availability מפלטפורמת הקונטיינרים) . אפשר גם להריץ אותה עם משאבים נמוכים יותר אם אינכם רוצים שרידות.

(מכיוון שבלוג זה פונה לקהל מאוד רחב, החל במתחילים ועד המקצוענים, אני ממליץ לקרוא את הקובץ PDF הזה כדי להבין מה התחרות שיש מבחינת פלטפורמות, ההבדלים, איך הם רצים וכו'. ב-Wikibon כתבו מסמך מאוד רציני ומובן).

עתה נחלק ל-2 את החברות בארץ: יש כאלו שקוד פתוח זה "בעורקים" שלהם – יש להם צוותים שמכירים לינוקס מאוד לעומק, נסיון עשיר ב-Python ו-Go והם יכולים לקמפל לינוקס קרנל בין פיהוק למשנהו ואם יש בעיה בתוכנת קוד פתוח – מישהו בצוות יכול לחטט ולתקן. לאותן חברות שמחפשות פתרון קונטיינרים מקיף אני פשוט ממליץ ללכת על OpenShift Origin על תשתית וירטואליזציה ולהתחיל להשתמש. כל מה שאתם צריכים בשביל להריץ קונטיינרים, להקים, לבנות, Load balancing, HA וכו' וכו' – הכל כבר שם. תורידו מה-GIT ותתקינו ואין לכם צורך לשלם על כלום.

ב-95% מהמקרים האחרים – חברות בד"כ יעדיפו מוצר מסחרי עם תמיכה מלאה של היצרן, עדכונים מהיצרן וכו' וכאן בישראל נמכרים 2 מוצרים: Docker Datacenter שנמכר ע"י מטריקס ו-OpenShift שנמכר ע"י העסק שלי (אם כי, לשם הגילוי נאות וה"פרסומת", העסק שלי אינו היחיד שמוכר אותו, רק שכאן תקבלו משהו .. טיפה יותר מקצועי. הדגמות וידאו על Open Shift, אגב, בקרוב יופיעו בערוץ יוטיוב של חץ ביז).

מכיוון שאינני מרוויח רווחים גדולים ממכירות מוצרים, אין לי בעיה להיות הגון ולהמליץ אלו מהמוצרים לסיטואציות שונות:

  • אם אתם חושבים להקים מכמות של כמה מכונות בודדות (VM או פיזי) ועד כמה עשרות כאלו (הם נקראים Nodes) – אז מבחינת תמחור, ה-Docker Datacenter זול בהרבה מהפתרון עם OpenShift. בנוסף, אם מערכת ההפעלה העיקרית שלכם היא Windows והקונטיינרים שלכם יריצו קוד שרץ על מערכות מיקרוסופט – Docker Datacenter הוא הפתרון היחידי כרגע המתאים לפלטפורמות מיקרוסופט.
  • אם לעומת זאת אתם מתכננים על מאות Nodes ומעלה – הפתרון של OpenShift שווה יותר (וזול יותר)
  • אם אתם מעוניינים להקים תשתית חדשה לגמרי שתהיה נפרדת מתשתית הוירטואליזציה הנוכחית שלכם ושאותה תשתית חדשה תריץ קונטיינרים – אז אני ממליץ לרכוש את ה-OpenStack החדש (שם קוד: Magnum) שדואגת גם לתשתית כולה (Compute, Network, Storage, Authentication, Images וכו') וגם להרצת קונטיינרים, בניה, LB, HA וכו'. גם רד-האט וגם SuSE ישראל מוכרים את OpenStack Magnum. אינני יכול לפרסם מחירים של אף מוצר אבל מה שאני כן יכול לרמוז – זה שכדאי להתעניין אצל 2 הספקים במחירים. התחרות רצחנית!

כדאי לזכור משהו חשוב: אין מעבר קל בין Docker Datacenter ל-OpenShift. שתיהן אמנם משתמשות ב-Dockerfile כדי להרים קונטיינרים מבוססי Docker, אולם כל המערכות "מסביב" הינן שונות לחלוטין. ב-Docker Datacenter משתמשים ב-Docker Swarm ואילו ב-OpenShift משתמשים ב-Kubernetes. אפשר לייצא ולייבא קונטיינרים דרך סקריפטים אבל מנסיון – זה לא כיף גדול וזה די מורכב.

לסיכום: למעט מכונות VM שמצריכות חיבור לציוד פיזי יעודי (כרטיסים מסויימים וכו'), אפשר להעביר את רוב הדברים שרצים על VM לרוץ על קונטיינרים (כשמדובר על VM שמריץ לינוקס), קל מאוד לשכפל קונטיינרים ובתוך אותן פלטפורמות השרידות, עמידה בדרישות ובחיבוריות מצד גולשים – כבר כלולה. גם מבחינת אורך חיים של הקונטיינרים החיים קלים. אין עדכונים, יש בניה מחדש של קונטיינרים והרצתם עם העדכונים שכבר מותקנים. בישראל יש 2 מוצרים גדולים וידועים שנמכרים ומקבלים תמיכה פה בארץ וכדאי לשקול את היתרונות והחסרונות של כל אחד לפני רכישה.

מכירות – לא עדיף לרכוש ישירות מיצרן התוכנה?

הנה שאלה שאני נשאל עליה פעמים רבות (עוד לפני ההכרזה שלי על מכירות פתרונות מיצרני לינוקס): האם לא עדיף לרכוש פתרון X ישירות מהחברה היצרנית?

הרקע לשאלה הזו: לקוחות רבים מגיעים מהעולם של מיקרוסופט. הבה נודה באמת: למיקרוסופט יש מוצרים רבים והם מעולים בשילוב המוצרים שלהם אחד בשני. שרת ה-Windows עובד מצוין עם שרת ה-SQL שלהם יחד עם פתרון הוירטואליזציה שלהם ומערכת ניטור השרתים שלהם ועוד. מיקרוסופט באמת עושים עבודה מעולה ואם החברה מושקעת חזק בעולם מיקרוסופט, רוב הסיכויים שהפתרונות של מיקרוסופט יספיקו לה ולכן קניה ממשווק מורשה של מיקרוסופט כלשהו תספיק לחברה.

בעולם הלינוקס – הדברים שונים והם דינמיים. קחו לדוגמא הפצות לינוקס בשימוש אצל מפתחים ובשרתים. בעבר (הלא רחוק, למען האמת) רוב העסקים השתמשו ב-CentOS גם לדסקטופ וגם לשרתים (בחברות גדולות על השרתים היה RHEL). כיום? רוב תחנות הדסקטופ בסטארטאפים ובחברות קטנות (וחלק מהגדולות) מריצים אובונטו רגיל ובשרתים Ubuntu LTS. אחת השאלות שאני מקבל כשאני מציע פתרון מסוים לפרויקט או כפתרון לבעיה – היא "זה רץ על אובונטו?". חברות מעדיפות לרכז את תשתית הלינוקס שלהם על הפצת לינוקס אחת (אם אפשר) ואם יש להם מספר הפצות לינוקס – הם יעדיפו לאחד.

בניגוד למיקרוסופט, ליצרני הפצות לינוקס אין פתרון לכל דבר. כשזה מגיע לפתרונות ניהול תשתיות, הפתרונות של רד האט יותר טובים, אבל כשזה מגיע ל-OpenStack או לפתרון אחסון Scale Out או פתרון עדכונים לשרתי Windows ולינוקס – הפתרונות של SuSE יותר טובים וכשזה מגיע לפתרון אחסון Scale Up הפתרונות של אף אחת מהיצרניות לינוקס אינו מספק ברמה טובה (במקרים כאלו עדיף לבנות אחד מקוד מקור ולמכור ללקוח תמיכה).  יותר מכך – פתרונות רבים כוללים תוכנות שונות שאין להן קשר לאף  אחת מהיצרניות. אם לדוגמא תרצה לנטר מאות ואלפי מכונות וירטואליות או קונטיינרים – פתרון של ZABBIX יעשה את הדברים באופן אוטומטי ואם רוצים גרפים יפים מאוד – אפשר לשלב בקלות את Grafana לדוגמא. מישהו מיצרני הפצות הלינוקס משווק זאת? לא. אפשר לבקש לשלב את הפתרונות מיצרן ההפצה, אך במקרים כאלו תתכונן לשלם הרבה "אקסטרא" מכיוון שמערכות התמיכה של יצרני ההפצה לא תומכות ב-Zabbix או Grafana (ותוכנות רבות אחרות) וזהו חסרון גדול של רכישה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס.

לכן, המלצתי – עדיף לרכוש ממשווק (או אינטגרטור) שגם יכול לתת לך פתרון של התוכנות שאתה צריך (ולא רק מה שהיצרן "דוחף") עם תמיכה מלאה, כך שבמקרה והתקלה היא ב-OS, נותן הפתרון יכול לפתור אותה או להעלות אותה לתמיכה של היצרן ובמקרה והתקלה היא באפליקציות הנוספות שהותקנו ע"י האינטגרטור – גם אז תקבל תמיכה.

מעכשיו – יש גם מכירות

במחירים כאלו – אין לנו כל כוונה לרכוש את המוצר!

עד כה העסק שלי נמנע ממכירות ישירות של תוכנות של חברות רד-האט וסוזה. הסיבה לכך היתה פשוטה: לתת למשווקים להרוויח את לחמם ואני ארוויח את לחמי משרותים כמו התקנה, הטמעה, אינטגרציה, תמיכה נוספת וכו'.

עד ששבוע שעבר התרחש משהו שדי שכנע אותי לשנות דברים.

בשבוע שעבר פנה אליי מנמ"ר מחברה גדולה כלשהי כדי לשאול אם יש פתרון תוכנה לניהול מערכות VM מקומיות ובעננים. מכיוון שאני מכיר טוב את Cloudforms (והרמתי פתרונות כאלו) המלצתי לו על התוכנה, ומכיוון שאינני משווק, המלצתי לו לשאול את המשווקים הרשמיים לגבי עלויות. הוא הסביר לי כי מבחינתו זה נראה מעניין אבל הוא לא מרים PoC עד שהוא יקבל הצעות מחיר. לגטימי.

עברו 48 שעות ואותו מנמ"ר מרים אליי טלפון. ה-PoC שהוא חשב עליו? מבוטל. מדוע? הצעות המחיר שהוא קיבל היו לדבריו "מבהילות" והוא לא מוכן לשלם מחירים כאלו. מכיוון שאני מכיר מחירים, ביקשתי שישלח לי את ההצעות במייל, אולי יש כאן אי הבנה של איזה איש מכירות או משהו. קיבלתי את ההצעות ומכיוון שאני מכיר את המחירים של יצרן התוכנה – חשכו עיניי. קודם כל שהיו חסרים חלקים שגם עולים בתשלום אבל גם כך – הצעות המחיר היו בין 180 ל-250 אחוז מהמחיר שהיצרן מבקש וההצעות לא כללו מחירים נוספים הכוללים התקנה/אינטגרציה וכו'. פשוט קובץ ISO ומספרים סריאליים פר שרת.

אני בהחלט מודע לכך שמשווקים אינם מלכ"ר והם צריכים להרוויח את לחמם, יש להם עלויות משלהם ובסופו של דבר מדובר בביזנס. יחד עם זאת, לעניות דעתי – יש הבדל בין להרוויח לבין חזירות. בסופו של דבר – אם לקוח לא רוכש, אני לא אקבל פרויקט.

לכן, החלטתי שמעתה – גם אני אמכור, עם רווח, בלי חזירות. המחירים עצמם ינועו בין מחיר מוזל אם העיסקה כוללת שרות אינטגרציה, לבין מחיר מעט יותר יקר (ובשום מקרה הוא לא יהיה כמו המחירים הנ"ל) לתוכנה+רישוי בלבד (בכל זאת, הבנק וחברות האשראי מעוניינים בעמלות שונות..)

ההבדל בין המכירות של "חץ ביז" למכירות של משווקים אחרים – הוא שמדובר במכירות "בוטיק". לי אין כל כוונה לחתום עם עשרות חברות הסכמי שת"פ ולהתחיל "לדחוף" ללקוחות מוצרים. מה שהעסק שלי ימכור – אלו מוצרים שניסיתי, יש לי ידע טכני לגביהם ומה שהכי חשוב: שהמוצר עונה לצרכי הלקוח. לא מוצרים שלא עודכנו 3 שנים, לא מוצרים עתירי באגים ואין לי שום בעיה לאמר ללקוח פוטנציאלי ללכת למשווק אחר ולקנות מוצר X כי הוא מתאים יותר לצרכיו, גם אם אני לא אקבל מכך אגורה שחוקה. אמון זה דבר חשוב בעסקים ודבר שלא ניתן לרכוש בכסף.

אז החל מהיום, אם אתם מחפשים מוצרים ופתרונות של רד-האט או SuSE, "חץ ביז" הוא פרטנר רשמי של 2 החברות ואתם מוזמנים ליצור קשר