מיקרוסופט SQL ללינוקס – ההמשך

לפני כשנה כתבתי את הפוסט הזה לגבי Microsoft SQL 2017 גירסת לינוקס שמיקרוסופט הוציאה. מיקרוסופט הסבה את המוצר ללינוקס מכמה סיבות:

  • לכבוש נתח שוק מאורקל
  • לנסות לחדור לכל מיני שווקים שמשתמשים רק בלינוקס

מבחינת המרה, העבודה שמיקרוסופט עשתה יחסית לדור ראשון של מוצר היתה בהחלט מרשימה. היו לי מספר שיחות עם מנהלי IT בקשר להטמעה של המוצר ואחד הדברים שהייתי צריך לחדד לאותם אנשים שה-Core של SQL Server בלינוקס הוא בדיוק אותו Core ב-Windows, מיקרוסופט השתמשו בכלי שממיר קבצים בינאריים מ-Windows ללינוקס ועשו עבודה גדולה נוספת כדי שזה יעבוד בצורה טובה על לינוקס כאילו זה היה מוצר לינוקס "טבעי". יחד עם זאת, Windows ולינוקס הן סביבות שונות לחלוטין ולכן יש דברים ב-SQL Server בגירסת לינוקס שאינם נתמכים ויש גם באגים ידועים. כל הפרטים על כך נמצאים כאן.

במהלך השנה האחרונה התקנתי את המוצר בצורה רשמית לסטארט אפ ולחברה אחרת בצורה "לא רשמית" (כלומר – לא משהו לפרודקשן). בשני המקרים הלקוחות מרוצים הן מהצורה שזה רץ על לינוקס (בשני המקרים המערכת הותקנה על CentOS 7) אבל היו לא מעט מקרים שחברות גדולות חששו להתקין את המוצר כי הם לא היו בטוחים שמיקרוסופט מספיק רצינית לשחרר עדכונים וגרסאות חדשות ללינוקס.

מיקרוסופט הוכיחה לאחרונה שאין צורך לחשוש. הם בהחלט ממשיכים עם גירסת לינוקס ל-SQL עם Microsoft SQL 2019.

בגירסה החדשה ללינוקס, מיקרוסופט הוסיפה חלקים שלא היו קיימים ב-SQL 2017 ולראשונה יש תמיכה לא רק להרצה בתוך Docker אלא בתוך Kubernetes (אפשר לראות מה חדש כאן) וסוף סוף יש גם רפליקציה טבעית, תמיכה ל-PV/PVC (כלומר Persistent Volumes). הדוגמאות שמיקרוסופט נותנת בתיעוד קשורות אמנם ל-Azure אבל אני מאמין שזה ירוץ גם על Kubernetes מקומי ובשרותים של ספקי ענן ציבוריים מתחרים.

הבעיה היחידה שאני רואה קשורה יותר לתמחור. SQL בסביבה רגילה במצב שרידותי עובד ב-2 שרתים, הן Active/Passive או Active/Active וזה עובד יפה, אך ב-Kubernetes הדברים שונים לחלוטין, אין Active/Passive ודברים כאלו, יש רפליקציות של Pods וקונטיינרים לפי הגדרות שמחליטים, לדוגמא: אם משאבי זכרון/מעבד מגיעים ל-90% – תרים Pod נוסף עם הקונטיינרים הרלוונטיים, בצע Load Balance (תלוי בשכבת הרשת שהוגדרה ל-Kubernetes) בין ה-Pods שמריצים את ה-SQL. מה המחיר שמיקרוסופט תגבה על כל SQL כזה? אי אפשר לגבות מחיר בשיטה הישנה של Cluster.

לסיכום: לא מעט גופים מתחילים/התחילו לעבור לקונטיינרים ורצו או רוצים להשתמש ב-SQL של מיקרוסופט כי מדובר במוצר חזק ויציב והם מאוד שמחים שמיקרוסופט משחררת גירסה ללינוקס כך שאין צורך "לערבב" בין שרתי Windows ללינוקס (במיוחד בסביבות שזה מאוד בעייתי – כמו בעננים ציבוריים). המוצר עצמו יותר "בוגר" בהשוואה ל-SQL 2017 (אני חייב לציין שמיקרוסופט עשתה עבודה ממש מעולה הן בשחרור המוצר והן בתמיכה להפצות לינוקס שונות) – הדבר שיקבע אם הם ישתמשו בכך או לא – יהיה המחיר.

על שני פרויקטים מוצלחים – ולקחים

במהלך החודשים האחרונים הקמתי שני פרויקטים גדולים שעלותם מאות אלפי דולרים (פר פרויקט). שני הפרויקטים הוכתרו בהצלחה ואלמלא מסמכי NDA שחתמתי עם אותן חברות, הייתי שמח לפרסם פרטים עליהם. יחד עם זאת, אני כן אפרסם פרטים כלליים ואתמקד יותר בחלקים שיכולים לחסוך כסף ללקוח ולתת תפוקה יותר טובה מהמערכת. אדגיש: לא מדובר בביקורת, אלא רק רעיונות איך לשפר דברים לקראת פרויקטים עתידיים.

באותם פרויקטים שהקמתי, היו מספר רב של שרתים שהריצו מערכת DB שהיא Scale Out ובחלק מהשרתים רצות אפליקציות שונות שמשתמשות ב-DB כדי להעביר פנימה והחוצה נתונים לשם ניתוח. בנוסף רצו מכונות VM שונות לתשתית שנתנו שרותים שונים על מערכות הפעלה שונות.

להלן כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן לקראת פרויקטים עתידיים, ולא רק פרויקטים שקשורים ל-DB זה או אחר.

  • מיישם הפרויקט – צריך להשתתף בפרויקט עוד בשלבים המוקדמים: במקרים רבים מתבצעת התקשרות עם איש מקצוע להקמת תשתית/פתרון אחרי שנבחרה חומרה שתריץ את הדברים. ההחלטות לגבי החומרה מתקבלות ע"י האיש המקצועי בחברה או שמוגשות המלצות ע"י אנשי השיווק של יצרן החומרה ואז אחד הקודקודים בחברה מחליט אם לרכוש או לא ומה לשנות (פקטור של מחיר וכו'). אני מבין את התהליך, אולם לעיתים יש דברים שניתן לשנות מבלי להרים את תקרת המחיר – שנותנים ביצועים יותר גבוהים או שרידות גבוהה, ולכן כדאי לשכור את האיש מקצוע לפני קבלת ההחלטות לגבי הברזלים.
  • תוכנות בקוד פתוח מסחרי או רגיל: אחת הנקודות שחשוב לתת עליה את הדעת עוד בשלב החישובים הכספיים, היא ההחלטה אם במערכת החדשה יוטמע פתרון מבוסס קוד פתוח חינמי שמורידים מהאינטרנט, או שרוכשים פתרון קוד פתוח עם תמיכה מסחרית מיצרן התוכנה. דוגמאות לכך לא חסר: OpenStack, Ceph, GlusterFS, RHV ועוד ועוד. אפשר כמובן להוריד מהאינטרנט ולהתקין בלי לשלם שקל, אולם מה קורה כאשר המערכת הזו תהיה פרודקשן ויש תקלה באפליקציה המרכזית? במקרים כמו OpenStack או Ceph לדוגמא, כמות האנשים בארץ שיכולים "לחטט" בקוד ולתקן באגים מאוד קטנה וללא תמיכה מסחרית רשמית – מערכת פרודקשן כזו יכולה להיות מושבתת למשך ימים, ולכן אם מדובר במערכת פרודקשן שתיצור הכנסות – מומלץ לבחור בדרך המסחרית. זה יותר יקר מבחינה כספית – אבל זה נותן שקט ומענה לבעיות בטווח הארוך.
  • כמה שפחות תלויות: לא משנה מי הפרילאנסר או החברה שמקימה עבורכם את הפתרון, חשוב לכלול כמות שעות מסויימת שתוקדש לתיעוד והדרכה של הצוות בחברה, ובמיוחד Troubleshooting. אם לדוגמא המערכת מנותקת מהאינטרנט ויש תקלה, הצוות בחברה (בהינתן הידע) יכול לטפל בתקלה הרבה יותר מהר מאשר פתיחת טיקט, המתנה, ולאחר מכן עבודה בשיטה של copy/paste מהטיקט למכונות.
  • חיבור אינטרנט למערכת: לא מעט לקוחות מבקשים להקים מערכת שבמצב פרודקשן תהיה מנותקת לחלוטין מהאינטרנט. זהו דבר מובן ומקובל, אבל עדיין חשוב לבנות חיבור אינטרנט (ישיר או עקיף, ע"י הקמת Proxy או VPN לדוגמא) לעדכונים ותיקונים חשובים. ראיתי לא מעט מקרים בהם אנשים הורידו קבצי RPM וחשבו שהם יוכלו להתקין אותם ישירות בפרודקשן מדיסק און קי, ואז הם ראו דרישה מהמערכת לערימת קבצי RPM נוספים כתלויות. על מנת לאבטח את המערכת, חיבור כזה צריך להיות מופעל ידנית כמובן כך שלא ניתן להיכנס אוטומטית מרחוק.
  • דאגו ל-Gateway: נניח שיש לי 50 שרתים, כולם תחת אותו Class של כתובות (נניח 24/). מטבע הדברים יספיק שרת DNS פנימי פשוט כדי שהמכונות יכולות לשוחח בינן לבין עצמן ואין צורך בשום Gateway, אבל הבעיה מתחילה בכך שאם נניח מכונות 3,8,10,14,30 צריכות עכשיו להתחבר לאינטרנט להוריד דברים מסוימים (ואין Proxy), בלי Gateway זה יהיה בעייתי, ולכן מומלץ שאפילו ה-Switch המקומי ישמש כ-Gateway מקומי.
  • לוח זמנים – בחיים ניתן לשלוט על דברים רבים, אך יש דברים שאין עליהם שליטה. פרויקט אמור להימסר ללקוח בעוד חודשיים אך עדין לא מצאו איש מקצוע בתחום מסוים. יש צורך בהחלפת רכיב מסוים בכל השרתים. יש צורך בשינוי דחוף בארכיטקטורה. הלקוח לא מרוצה מהביצועים – קחו טווח זמן יותר ארוך ממה שאתם חושבים שתצטרכו.

יש מישהו אחד שלימד אותי על אופטימיות ו"תהיה אופטימי" – יוחאי אזולאי, מנכ"ל קבוצת OMC ואת השיעור הזה אני מנסה ליישם כל יום. אישית, אני אבצע את הפרויקט גם אם מדובר בשרת עתיק (וביצעתי בשנה שעברה לדוגמא פרויקט על שרתי Xeon הראשונים שיצאו לפני עשור), ואני אעשה הכל על מנת שהכל ירוץ בצורה חלקה ומהירה ואני יכול לאמר שרוב מוחלט של הפרויקטים שביצעתי – הלקוחות היו מרוצים, אבל כשיש מגבלות חומרה או מגבלת זמן סופר קצרה, קשה לעקוף זאת ואין זה משנה מי יבצע את הפרויקט, ולכן על מנת שהלקוח יהיה מרוצה, כדאי לעניות דעתי לקחת לתשומת הלב את הדברים שכתבתי לעיל.

כמה מילים בעניין חוק המחשבים

לפני מס' ימים קראתי את הפוסט של ידידי רן-בר זיק על המכתב שנשלח ע"י עו"ד מטעם חברת BTB. אתם יכולים לקרוא את הפוסט כאן. קל, מאוד קל יהיה להריץ דאחקות על החברה ועל ההחלטה לשלוח מכתב איום, אבל לא בשביל זה אני כותב את הפוסט הזה. חשבתי במשך מספר ימים איך לכתוב את הפוסט הזה ולהסביר לכל מיני אנשים כולל כל מיני קודקודים – בשיטה שאני אוהב לכתוב פוסטים: כל הקלפים על השולחן והאמת בפרצוף.

קצת רקע לגביי: אינני מבצע בדיקות באתרים חיצוניים כביזנס וברוב המקרים הדיווחים שלי ל-SoC של בנקים מגיעים לאחר שאני או חבריי מקבלים הודעת Phishing, אני מבקש להעביר את ההודעה אליי, אני מנתח את האתר, כתובות IP, ספק ועוד דברים – ומעביר במייל ממני אל ה-SoC את כל הפרטים ללא בקשת תמורה כלשהי. השרות המסחרי שהעסק שלי מציע לחברות בכל הקשור לאבטחת מידע קשור להקשחת שרתים, כחלק משרותים אחרים שהעסק שלי מציע.

אינני יודע מי כתב את חוק המחשבים ומי עזר לכתוב את החוק הזה, אולם החוק הזה הוא מצד אחד סופר כללי ומצד שני אין לו החרגות שצריכות להיות לדעתי – בכל הקשור לגילויי כשלי אבטחה ע"י אנשים מבחוץ. אם ניקח דוגמא מארה"ב, חוק ה-DMCA שאוסר העתקות ושכפול תכנים, מכיל החרגות המתעדכנות אחת לתקופה במקרים בהם המוצרים "מתים" ולא ניתן לשחזר את המידע, או אז החוק מתיר לדוגמא לבצע הינדוס לאחור (Reverse Engineering) של המוצרים הללו.

כשזה מגיע לאבטחת מידע, רוב החברות שבטוחות שהן מוגנות ב-95%+ הן טועות, מכיוון שברוב החברות רוכשים כל מיני פתרון כמו חומות אש, WAF, IPS/IDS וכו' ולפיכך הן סוברות שהן מוגנות. ההגנה שהציודים הללו נותנים היא חלקית בלבד. פורץ מתוחכם לא יחפש איך לתחמן את חומת האש או ה-WAF שלך, אלא יכנס לקוד שהדפדפן מוריד למחשב המקומי ולפרמטרים בשורת ה-URL. בחלקים הללו הוא ינסה למצוא את הכשלים והחורים. אחד הטיעונים המגוחכים ששמעתי ש"אין למשתמש שמריץ את ה-web service אפשרות shell". מדוע מגוכך? כי אפשר ליצור shell בכל שפה דרך הדפדפן. להלן דוגמא של shell ב-PHP שכל מה שהפורץ צריך לעשות זה למצוא מקום שההרשאות יותר מדי פתוחות כדי להעלות את הקובץ ומשם לחגוג (אם בשרת יש תמיכת PHP).

אבטחת מידע רצינית היא שרשרת של דברים שלא קשורה לאיש אחד שאחראי על אבטחת מידע או מחלקה של אבטחה מידע. השרשרת הזו צריכה לכלול לדוגמא את המפתחים ואת הפלטפורמה שהם עובדים עליה. רוב המפתחים לא מבינים בכתיבת קוד מאובטח ולכן יש צורך ב-Code Auditing (עדיף חיצוני), לא מומלץ "להיות אופטימיים" בכל הקשור להגנה על הפלטפורמה והשרתים אלא דווקא "להיות פאסימיים" ולחפש דרך איפה הפורץ יכנס (ובגלל זה אני טוען וממשיך לטעון שקורסי אבטחת מידע הם לא יותר הבסיס של הבסיס של ההתחלה לכניסה לעולם הזה).

מהרגע שהאתר שלכם עלה לאויר וזמין דרך IP חיצוני או דרך דומיין חיצוני – האתר שלכם נהיה "Fair Game": לא חשוב מה תכתבו באתר ואיזה חוקים תציינו שמגינים על התכנים והקוד (כולל חוק המחשבים) – זה לא רלוונטי לכל מי שאינו ישראלי ומחפש איך להפיל/לגנוב/להשתלט/לשבש או לעשות כל מעשה לא חוקי לשרת שלכם. אם האתר שלכם מסחרי – יהיו המון גורמים שינסו לעשות את הדוגמאות שציינתי לעיל. תשכחו מחוקים וממשטרה, כי הפורץ הסיני/רוסי/איראני/טורקי לא ממש יעצר ויובא ארצה.

וכאן נכנס החלק שלדעתי צריך החרגה בחוק: זה לא סוד שישראל נמצאת במקום די גבוה מבחינת יצור ומכירת מוצרי אבטחה נגד סייבר ושאר מזיקין וירטואליים. יש עשרות אלפי מפתחים שזה מה שהם עושים בחברות, אזרחיות ובטחוניות – למצוא את חורי האבטחה, לחסום אותם במוצרים המסחריים שהם מוכרים ובמקרה של חברות מסויימות – להשתמש בחורים האלו כדי לחדור למכשירים ומחשבים אחרים – במסגרת המוצר שהם מוכרים למשטרות ומדינות מסויימות.

אותם אנשים יושבים לפעמים בבית, ולפעמים הם גולשים לאתרים מסויימים. נניח שהם גולשים לאתר להזמנת פיצה ומוצאים משהו חשוד: נתונים עוברים ללא הצפנה, או שניתן לשנות נתונים דרך הפרמטרים ב-URL כדי לקבל מחיר יותר נמוך לדוגמא. בכל המקרים שמפתח כזה מעוניין לדווח, הוא לא מעוניין לגנוב או לשבש דברים במערכת, אלא הוא מעוניין להביא לידיעת בעלי/מפתחי האתר שיש כשלון אבטחה קל/בינוני/חמור באתר המסחרי שלהם. אם הוא היה מעוניין להרוויח מהפירצה, כל מה שהוא היה אמור לעשות זה לתעד את הפריצה בקובץ Text ולמכור אותו ב-Dark Web מבלי לדווח לבעל האתר. סביר להניח שהוא היה מקבל סכום נאה שם.

בשביל לדווח על פריצה, יש צורך ב-3 דברים:

  • הסבר של התקלה
  • Test Case – איך בעצם נגרמת התקלה, האם יש צורך בשינוי פרמטרים ומה השינויים. ללא ה-Test Case יהיה קשה מאוד למפתחים לראות בדיוק היכן התקלה
  • כתובת אימייל/אתר לאן לפנות.

עכשיו נניח שראובן המפתח מצא תקלה ודיווח לבעלי האתר. כאן מגיע החלק הקשור להנהלת האתר. האם הם ישסו עו"ד בראובן או שיקחו את הדברים בצורה יותר נאותה כמו לשוחח עם ראובן ולהודות לו (ואולי לתת לו איזה סכום כלשהו כ"תודה", תיכף נדבר על כך) ואולי לראות איך ראובן יכול לסייע לחברה מבחינת אבטחת מידע.

ב-99% מהמקרים שבהם משסים עו"ד בראובן, לדעתי מדובר באיזה "אגו שבור" של מישהו בהנהלה שעדיין לא מבין שברגע שהאתר זמין לציבור, כל אחד יכול לעשות כרצונו באתר, גם דברים שהמפתחים לא חשבו עליו. ראובן לא צריך מכתב מעו"ד, לא צריך פניה למשטרה ולמחלקת הסייבר. תתייחסו לכך כ"ברכה", לא כקללה.

אם נסתכל על כל חברה גדולה בחו"ל, החל מ-eBay, אמזון, PayPal, מיקרוסופט, רד-האט, IBM ואלפי חברות גדולות נוספות – כשהם מקבלים פניה בקשר לכך שראובן מצא חור באבטחת מידע, אף אחד מהם לא פונה ל-FBI. אדרבא, מתייחסים באדיבות לפונה ובמקרים רבים שולחים לו כתודה גם איזה צ'ק נחמד (בד"כ של 4-5 ספרות בדולרים) ובמקרים רבים גם בודקים אם אפשר לשכור את שרותיו של ראובן או שיעבוד עבורם.

אז מהי ההחרגה בחוק שכדאי לדעתי להוסיף? החרגה שמנקה את ראובן מכל אשמה, כל עוד הוא עומד בדברים הבאים:

  • הבודק (ראובן) לא ניסה לשבש את פעילות השרתים בהתקפות כמו DDoS, Brute Force ואחרים
  • לראובן לא היתה כוונה מסחרית להרוויח מהפריצה.
  • ראובן שלח את כל הפרטים כולל פרטיו אל בעל האתר ומוכן לשתף פעולה עם בעל האתר על מנת לסגור את הפירצה.
  • ראובן לא ביקש ביקש ולא ניסה לסחוט את החברה (מסירת פרטי פריצה תמורת סכום כסף)

לסיכום: פירצות אבטחה תמיד היו ותמיד יהיו מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לחשוב על כל סיטואציה של "חורים" בקוד כשכותבים קוד. חשוב לזכור שעל כל דיווח לבעלי האתר יהיו אלפים שאם ימצאו את אותה פריצה ינסו להשתמש בה לתועלתם מבלי לדווח מאומה, ולכן חשוב להתייחס לקבלת דיווח בצורה חיובית ולא בצורה מאיימת, ולוותר על מעבר למסלול של עו"ד/משטרה אם מדובר בדיווח על פריצה ויש שיתוף פעולה עם המדווח.

אשמח לשמוע את דעתכם.

האם ה-Nvidia Grid עדיין רלוונטי?

כל מי שמתכנן וכל מי שהתחיל לעבוד עם מכונות וירטואליות בתצורת VDI בוודאי שמע ומכיר את ה-Grid של nvidia. פתרון ה-Grid מבוסס על מספר חלקים כמו ה-GPU, שרת רשיונות וכמובן חלקים נוספים הקשורים לפתרון ה-VDI עצמו בשרת וב-Client.

הפתרון של Nvidia נהנה מפופולריות עצומה ולא בכדי. מדובר על פתרון יציב, ותיק, ושאינו מצריך ברוב המקרים "פליק פלאק" מבחינת הגדרות. יש מקרים שצריך להשקיע יותר על מנת להגדיר דברים באופן מדויק ופרטני, אולם ברוב המקרים אפשר להקים מערכת מאפס (אם יש לך כבר את הציוד והוא מותקן ומוגדר) תוך זמן קצר.

הבעיה קשורה יותר לכסף. בעבר הרחוק היית רוכש את פתרון התוכנה, את כרטיסי ה-GPU, מגדיר את הדברים ומתחיל לתת לעובדים שלך לעבוד, אבל כיום הדברים כרוכים בתשלום חודשי, והדברים מגיעים לכך שבחישובים של תשלום ל-3 שנים לדוגמא, עדיף לרכוש את הפתרונות של AMD המתחרה. שם אין תשלום חודשי והביצועים אינם פוחתים בהשוואה למה ש-nvidia נותנת, כולל פתרונות הדורשים OpenGL או DirectX 11/12 לעבודה, ויש תמיכה מלאה בפרוטוקולי Client של VMWare, של Citrix ושל מיקרוסופט.

אחד הנושאים שעולים לאחרונה בכל הקשור ל-Virtual GPU/Grid ותמיכה – קשור ל-AI ו-Deep learning. יותר ויותר חברות גדולות מגלות פלטפורמות כמו Tensor Flow או Caffe ומעוניינים לרתום את תשתית ה-Grid שלהם לשימוש עם אותם פלטפורמות.

טכנית – זה בחלט אפשרי. אם לדוגמא עובדים עם CUDA – אז אין שום בעיה להריץ/לאמן/לקמפל קוד גם על מעבד גרפי סופר פשוט שקיים במחשב נייד, ובוודאי שעל Virtual GPU אם הוא קיים על מכונות וירטואליות. האם זה יעבוד? כן.

אבל מבחינת ביצועים – כל כרטיסי ה-GPU מסידרה K,M,P במשפחת ה-GRID או Tesla או Quadro לא יתנו ביצועים גבוהים, במיוחד אם משתמשים בכרטיסים אלו לצרכי VDI – או אז במקרים כאלו המכונה מקבלת רק חלק קטן מה-GPU והביצועים .. בהתאם. כרטיסי Tesla או Quadro מסידרה V או T הרבה יותר מתאימים ליישומים אלו, אולם אם מדובר בכמות עבודה רצינית שאינה חד פעמית, אני ממליץ לנטוש מערכת GRID ולרכוש שרתים שיכולים להכיל מספר כרטיסי GPU ואז למפות מספר כרטיסים למכונה וירטואלית או מיפוי 1:1 בין GPU למכונה וירטואלית. יש כמובן גם אפשרות לרכוש כרטיסי RTX אולם כרטיסים אלו אינם מתאימים כל כך לשרתים הואיל והאיוורור שלהם הוא מהצד (Blower) ובמקרים רבים השרתים אינם בנויים לאיוורור כרטיסי GPU מהצד אלא מאחור.

נקודה חשובה לסיום: CUDA היא טכנולוגיה של Nvidia וחברות רבות משתמשות בטכנולוגיה זו במקום ב-OpenCL שנתמכת על ידי כל החברות האחרות. כבר בשנה הקרובה, אינטל הולכת להיכנס בסערה לשוק כרטיסי ה-GPU והיא תעשה את כל המאמצים לשכנע עסקים וחברות לרדת מ-CUDA ולהשתמש באותן פלטפורמות פיתוח עם OpenCL וכמובן – עם הכרטיסים שהיא תציע.

לסיכום: אם אצלכם בחברה חושבים להשתמש/לפתח בתחומי ה-AI או ה-Deep Learning, כדאי לחשוב על הנקודות שצוינו בפוסט זה. פתרונות ישנים לא תמיד מתאימים ולמרות הפתרונות של Nvidia – היא אינה השחקן היחיד בשוק ואין צורך לוותר על תאימות פלטפורמות כדי לעבוד לכרטיסי GPU אחרים או ל-OpenCL.

עמדה: מחשבי מק ושימושיות בחברות

לפני מספר חודשים התחלתי עם חברה מסויימת ב"גישושים" לתת להם שרותי יעוץ בכל הקשור לחומרה הקשורה במחשבים, שרתים, וירטואליזציה, קונטיינרים ולינוקס ובדברים הקשורים בקטגוריות הנ"ל. אחד הדברים שחברות כאלו מאוד מחבבות הוא דבר שנקרא RFC ואותה חברה ביקשה ממני לסייע באותו RFC לגבי הטמעת מחשבי מק בחברה. מטבע הדברים, אני לא יכול לחשוף מסמכים שכתבתי עבור חברות, אך אני יכול לכתוב בכלליות דברים שאולי יכולים לעזור לחברות ועסקים בכל הקשור לנושא.

לחברת אפל, בניגוד לחברות מחשבים אחרות, אין נגזרת "Enterprise". המחשבים שנמכרים לעצמאים ועסקים הם אותם מחשבים שנמכרים לחברות, משפחת המקבוק פרו היא אותה משפחה שנמכרת לחברות ואין דגמים "לחברות", ומשכך מה שעצמאי יכול לקנות בחנות אפל, זה מה שחברה יכולה לרכוש. בחברות אחרות כמו לנובו/HP/DELL ואחרות – ישנה שורה שלמה של מחשבים שמיועדים לחברות ושם הטכנולוגיה היא יותר "קונסרבטיבית". במחשבים לעסקים של אותן חברות, ניתן לשדרג דברים כמו זכרון, להחליף דיסקים ובמקרים של חברות כמו לנובו לדוגמא, אין שום בעיה שטכנאי פנימי של החברה יחליף חלקים פנימיים במחשבי דסקטופ – והאחריות תישאר.

לכן, כשזה מגיע למחשבי לאפטופ של אפל, בד"כ חברות ירכשו את המחשבים הניידים עם אחריות מורחבת כולל הגעת טכנאי לטיפול בתקלה במשרדי החברה, אולם אחד הדברים החשובים שכדאי לזכור לגבי לאפטופים של אפל, הוא העניין שלא ניתן לנתק את אמצעי האחסון, ומכיוון שכך ישנו חשש שמידע שקיים על המחשב הנייד יצא החוצה. לא מומלץ לסמוך על כך שחברה שנותנת שרותים על מחשבי מק תגרוט את הלוח אם, ואם מדובר בחברה בטחונית, מומלץ להגיע להסדר כלשהו שהטכנאי משאיר את לוח האם והחברה עצמה תגרוט.

כשזה מגיע למחשבי דסקטופ, יש לאפל מחשב 2 מחשבים (ה-iMac ו-iMac Pro) שניתנים לשדרוג הן מבחינת זכרון, מעבד, ואחסון. במחשבים אלו האחסון שליף כך שבמקרה ומחשב צריך החלפה של לוח אם לדוגמא, אין שום בעיה להוציא את זוג ה-SSD הקנייני שבמחשב ולהחליף לוח אם, ומחשבים אלו לעניות דעתי מומלצים יותר לרכישה מאשר אחיהם הלאפטופים הואיל וניתן בכל זמן לשדרג אותם. לאפל יש גם את ה-Mac Mini אך למעט הזכרון לא ניתן לשדרג מאומה, כך שכמו אחיו הלאפטופים, אם ישנה בעיה באחסון, יש צורך בהחלפה של כל לוח האם כולל הבעיה של המידע שקיים במחשב. אפל בחורף תוציא את ה-Mac Pro שיהיה אחד המחשבים היחידים של אפל שבו ניתן יהיה לשדרג סוף סוף הכל, כולל הכנסת כרטיסי PCIe של חברות שונות.

אחת התהיות שעולות עקב "לחץ מלמטה" היא התהיה האם כדאי להחליף את שלל המחשבים הניידים בחברה למחשבי Macbook Air או Macbook Pro. מבחינת ניהול מרכזי, קיימים מספר כלים לנהל מחשבים אלו יחד עם מחשבי PC אחרים בצורה מרוכזת, ומבחינת מערכת הפעלה Mac OS היא מערכת הפעלה מעולה ויציבה (לא רק עבור גרפיקאים ואנשי מדיה אלא גם למפתחים), אולם חשוב לזכור כי הבעיה המרכזית היא שכל מחשב נייד ל-Enterprise שתעמיד למבחן מול כל מחשב נייד של אפל – המחשב הנייד שאינו מחברת אפל יוכל להיות משודרג הן מבחינת זכרון והן מבחינת אחסון, וזהו יתרון ענק כאשר מסתכלים לטווח של שנה שנתיים לאחר רכישה שבהן עולות דרישות של יותר זכרון ויותר שטח אחסון. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לגרור את עצמו עם מחשב נייד ועם SSD חיצוני לכל מקום כי נגמר המקום בדיסק SSD הפנימי..

אסכם ברשותכם את הדברים כך: מבחינת תוכנות, Mac OS הגיע למצב שהוא נותן מענה כמעט לכל דבר ש-Windows נותן ומעבר לכך. הוא נותן יותר מכל מערכת דסקטופ גרפית מבוססת לינוקס – הן לאנשי מדיה, הן למפתחים ולשימושים אחרים, אך מבחינת מחשבים ניידים, אפל פשוט מתעלמת מרצונות לקוחותיה מבחינת שדרוגים, ולכן קשה לי להמליץ על רכישת המחשבים הניידים של אפל.

תכירו את rCUDA

כל מי שעובד/מפתח AI, או Deep Learning או מבצע Training למודלים שונים בתחומים הנ"ל, מכיר את העובדה הפשוטה והידועה: אם אתה רוצה ביצועים, אתה חייב GPU טוב באותה מכונה שאתה מריץ עליה את הקוד. לא חשוב כמה חזק השרת שאתה מריץ עליו את הקוד, אם תריץ את הקוד על ה-CPU – הביצועים יהיו גרועים (אינטל חולקת על כך ומציעה את מעבדי ה-Cascade Lake AP לשם כך, רק שהביצועים של אותם מעבדים בלינוקס נכון להרגע – הם לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה. יש טלאי שמתקן זאת שיצא לפני מס' ימים, אבל יקח כמה חודשים עד שהפצות הלינוקס יכניסו אותו ל-Kernel שלהם).

מי שמכיר את עניין ה-Training, מודע בוודאי לסיטואציה שגם אם יש לכם שרת מפלצת עם 4,8 או אפילו 10 כרטיסי GPU – אם הוא עמוס מבחינת עבודה על GPU אבל לא עמוס מבחינת CPU – אתה לא יכול "לגייס" מכונות אחרות שיש להן כרטיסי GPU והן לא עמוסות כרגע.

וכאן מגיעה תוכנת rCUDA לסייע.

תוכנת rCUDA מאפשרת לעשות משהו חדש: לבצע הידור או אימון (Training) במכונה מרוחקת (גם כשהקוד נמצא מקומית) עם כרטיס GPU אחד, עם מספר כרטיסי GPU באותה מכונה, או בשיטת ביזור של ניצול מספר מכונות שיש להן כרטיסי GPU. כך לדוגמא אם יש לך קוד על המכונה שלך ויש 4 שרתים כשבכל אחד מהם יש 2 כרטיסי GPU – תוכל להשתמש בכל ארבעת השרתים לבצע את הקימפול/אימון ללא שינויי קוד. אתה כמובן תוכל להריץ את הקוד או את האימון גם אם ישנם דגמים שונים של כרטיסי GPU (כל עוד מדובר בכרטיסים של nVidia מהדורות האחרונים – Pascal ומעלה).

השיטה שבה rCUDA עובדת היא שיטת Client/Server: בכל מכונה שיש בה כרטיסי GPU רץ Daemon שמקבל את הנתונים מהמכונות המרוחקות ומזין אותו אל ה-GPU פנימה והחוצה דרך הרשת, כך שבמקום המצב הרגיל שכל התוכנה נמצאת ב-RAM וקבצי האימון נמצאים על דיסקים מקומיים (לדוגמא) – פה הכל עובר דרך הרשת המקומית וה-Daemon מקבל את המידע דרך הרשת, מזין ל-GPU ומוציא את המידע בחזרה למי ששלח אותו. בצד ה-Client ישנם קבצים בינאריים שדואגים לעניין הקבלה והשליחה, כך שהכל נעשה בצורה שקופה ובד"כ מצריך רק הגדרות של מספר Variables ואפליקציה קטנה ב-Client וב-Server.

כך בשיטה זו אנחנו יכולים להשתמש בכל משאבי ה-GPU שנמצאים בחברה (בשרתים לדוגמא), בין אם הם נמצאים בשרת אחד או במספר שרתים, וניתן להריץ מספר עבודות ממשתמשים שונים במקביל לאותם משאבי GPU.

עד פה הצד המלהיב, עכשיו הצד שקצת פחות ילהיב את חלק מהקוראים:

  • בשביל להריץ את כל הדבר הזה, יש צורך ברשת מהירה. כמה מהירה? לפחות Infiniband או תקשורת Ethernet של 50 ג'יגהביט ומעלה. במידה וכל הקוד רץ על ה-GPU בלבד וכל תוכן ה-Training נמצא ב-NFS/iSCSI לדוגמא – יהיה אפשר לדעתי לרדת לתקשורת במהירות 10 ג'יגהביט, אך תקשורת במהירות 1 ג'יגהביט – תזחל.
  • מבחינת הרצת קוד – אפשר להריץ קוד שמשתמש ב-CUDA עד גירסה 9.0 (תמיכה לגירסה 10.1 תהיה בתחילת שנה הבאה) ואפשר להשתמש גם ב-CuDNN, TensorFlow, Caffe וכו'.
  • התוכנה אינה מבוססת קוד פתוח ומה שמקבלים זה קבצים בינאריים בלבד.
  • בשלב זה התוכנה אינה עולה כסף אך יש צורך בהרשמה על מנת לקבל רשיון. בעתיד, יכול להיות שהתוכנה תעלה כסף.
  • שינוי שיטת העבודה (ממקומית ל-רשת) יכול לגרום למצב שתצטרכו שדרוג או רכישת סטורג' על מנת לאחסן את כל ה-DATA, הואיל והכל צריך לעבור דרך הרשת, והעברת DATA ל-Training מתחנת עבודה לשרת זה דבר איטי מאוד.
  • האפליקציה (rCUDA) עם השרותים – רצים רק על לינוקס.

לסיכום: rCUDA יכול לסייע רבות כשרוצים להשתמש במשאבי GPU שונים בצורה מרוכזת, גם כשהם לא נמצאים בשרת פיזי אחד. יחד עם כך, יש צורך להיערך בהתאם ולקחת בחשבון שאין את התמיכה לגירסת CUDA האחרונה ויכול להיות שחלק אחר מהאפליקציות לא יעבדו (כמו שימוש ב-API של הדרייברים של ה-GPU), כך שאם זה מעניין אתכם, מומלץ לעשות PoC לפני שמשקיעים בתשתית.

להלן וידאו עם הדגמה:

בקשר למחירי שרתים

אתחיל בסיפור רקע: חברה גדולה וידועה רוצה לבנות מערכת שתשב בתוך רכב. המערכת תכלול מיני שרת שיבצע המון עבודות חישוב במהלך העבודה. לשם כך הם פנו לחברת אינטגרציה גדולה שבנתה להם מפרט ובנתה להם שרת ל-PoC. עד פה הכל טוב ויפה.. עד שהם התחילו לקחת את הרכב לשטח (לא על כבישים סלולים) ופתאום .. השרת נתקע, כשמפעילים מחדש מופיע רק חצי זכרון והמחשב ממשיך להיתקע באופן אקראי. כמו תמיד, כשתקלות כאלו מתרחשות, אחד מאשים את השני, האצבעות מופנות לכל עבר אבל פתרונות ממשיים – אין. יש הרבה יותר נסיונות לבצע תיקונים שכלל לא קשורים לתקלה (הנה רמז: כשתקלות כאלו קורות, אין שום קשר ל-OS).

בסופו של דבר מישהו מאותה חברה יצר קשר עם עבדכם הנאמן. אני שאלתי רק שאלה אחת: האם במקרה המעבד הוא Xeon מהסידרה Silver, Gold או Platinum? התשובה היתה חיובית. הסברתי לבחור שלצערי ב-2 הדורות האחרונים של Xeon Scalable באינטל פשוט התעצלו לבנות מנגנון אחיזה (Retension) רציני למעבד והפעם צריך להסתדר עם ברגים בלבד, כאשר אם יש תנועה של אפילו חצי מילימטר – מקבלים את התופעות שהם מקבלים, ובקיצור – צריך לחזור לשולחן התכנונים, לחשוב על מעבד אחר ולשנות עוד כמה דברים.

הם שאלו אם אני מוכן לקחת על עצמי את כל התכנון, הבניה, רכישה וכו' – הסכמתי. מכיוון שמדובר בחברה מאוד גדולה ו"חץ ביז" זה עסק קטן – מתחילה כל הבירוקרטיה שתיקח כמה חודשים. לבינתיים הם ביקשו ממני לברר כמה יעלה שרת עם כל הדברים שאני צריך, הן ברמה של שרת בודד והן ברמה של 100 מיני שרתים (לכל הקוראים שכבר מתכננים לעוט עליי עם הצעות – אני לא מתחיל לתכנן מערכת עד שהניירת תהיה חתומה ע"י שתי הצדדים וזה יקח מס' חודשים, אז לא צריך לפנות, תודה).

הבעיה שלי קשורה לידיעת המחיר, לא לסכום עצמו, והיא לא קשורה רק ללקוח הפוטנציאלי הזה – אלא בכלל.

נניח לשם הדוגמא שבמקום אותה חברה לעיל, פונה חברת משאיות אמריקאית שמבקשת ממני לבנות מערכת כזו. לאחר שתכננתי ובניתי את ה-POC, הייתי יכול להיכנס לאתר של אחד מיצרניות השרתים, לבצע custom ובסופו של דבר האתר מציג לי מחיר רשמי, גם אם ה-fulfillment יבוצע ע"י חברות אחרות כמו CDW – המחיר שמופיע זה מה שאני צריך רשמית לשלם. אני כמובן מכאן יכול ליצור קשר ולהוריד את המחיר אם מדובר בכמות שרתים, או בגלל דברים אחרים שאני רוצה מאותה חברה ובתנאי שמחיר הברזלים ירד. הדבר החשוב ביותר לי: יש לי מחיר התחלה לשם מו"מ.

בישראל לעומת זאת, ככל שזה מגיע לשרתים, מחשבים אישיים וכו' – אין חיה כזו. שום יבואן רשמי לא מוכן לפרסם את המחיר הרשמי ללקוח הסופי. אני יכול לפנות לדוגמא ל CData, One, CDLog, הראל ואחרים ולקבל עבור אותו מפרט הצעות מחיר שונות (וכמובן בדרך לחכות בין יומיים לחודש וחצי להצעת מחיר!) עם הבדלים של אלפי (או עשרות אלפי – תלוי במפרט) שקלים בין הצעה אחת לאחרת. במילים אחרות: אם לדוגמא שרת DELL עם מפרט משלי עולה בארה"ב 10,000 דולר ובארץ אותו שרת עם אותו מפרט היה עולה 17,000 דולר מחיר רשמי, לא תהיה לי בעיה עם זה (זה לא אני זה שמשלם את המחיר, זה הלקוח), אבל כשאני רואה שתי הצעות מחיר שונות עם הבדל של 6000 שקל לדוגמא, אני פשוט תוהה – על מה ההבדל? על זה שנציג מכירות הוציא כמה אימיילים וישב 5 דקות מול אקסל? (כי למעט המשלוח השרת ללקוח וההתקנה הסופר ראשונית – הכל נעשה ע"י היצרן בכלל).

זו הסיבה שלצערי בכל מה שקשור לרכישת שרתים, אני אמליץ ללקוח לבקש כמה הצעות מחיר ואני אעבור עליהן מבחינת מפרט טכני (במה יש טעויות, וברוב המקרים בהצעות המחיר יש לא מעט טעויות!). אישית, עבורי, כשאני אצטרך לרכוש שרתים (וככל הנראה אני אצטרך בשנה הבאה) – אני ארכוש מחו"ל, אשלם את המכס והשילוח ואחריות בינלאומית. כמו שזה נראה כרגע – זה יצא זול בהרבה מאשר רכישה בארץ (שיטה כזו אינה מתאימה לרוב החברות, למעט חברות בינלאומיות).

לסיכום: חבל שאף יבואן אינו חושב על הלקוח הסופי ואינו חושב להעתיק את המודל האמריקאי והאירופאי לארץ. עם כל הכבוד לענן, רכישות שרתים לא הולכות להיפסק ולא מעט חברות תוהות לגבי הבדלי המחירים בהצעות השונות גם כאשר המפרט שניתן לכל המציעים הוא זהה לחלוטין. אין לי שום בעיה שמפיץ אחד יגבה יותר מהמפיץ המתחרה – כל עוד הוא נותן ערך מוסף לאותה תוספת מחיר. האם היבואניות ירימו את הכפפה? אני בספק.

כמה מילים על Azure Stack וספקי אינטרנט

ספקי ענן ציבוריים, כמו ספקי שרות אינטרנט (ISP) מחפשים דרכים שונות כדי לגדול. אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לספקי ענן ציבורי הן חברות שהיו רוצות לזרוק את הכל לענן – אך אינן יכולות עקב סיבות בטחוניות, רגולציה, חששות שונים ועוד, ולפיכך החלו ספקי הענן להציע "שרות מקומי" – השרתים יושבים אצלך בחווה, ואתה מקבל מעין ענן קטנטן – עם כל המגבלות שתיכף ארחיב לגביהן. אמזון מציע שרות כזה בשם Outposts ומיקרוסופט מציעה את Azure Stack.

בישראל החלה חברת Med One להציע שרותים המבוססים על Azure Stack ואני מאמין שהמתחרים בארץ כבר במחשבות או בדרך לרכוש ולהציע את השרותים הללו. חשוב לי להדגיש – הפוסט הזה אינו בא "לקטול" ספק ISP זה או אחר אלא לתת דגש לגבי פתרון Azure Stack (אם יש איזו חברה בארץ שהולכת להכניס את ה-Outposts של אמזון – אשמח אם היא תוכל ליצור עימי קשר).

קצת על Azure Stack: מיקרוסופט פיתחה מערכת שהיא "מיני Azure". מיני בכל מובן: מעט מהשרותים שתמצא בענן של Azure תמצא אותם כאן, התמחור שונה בהשוואה להשכרה  קלאסית של מכונות VM/קונטיינרים/אחסון בלוק/אחסון אובייקטים וכמובן – תעבורה. על כל פיפס אתה צריך לשלם – כמו בענן של Azure, גם ב-Azure Stack (כן, גם אם רכשתם בעצמכם את ה-Azure Stack לחברה שלכם, אגב).

מערכת Azure Stack בנויה לשימוש ב-2 אופנים: Connected ו-Disconnected, כאשר ב-Connected אתם יכולים להעביר את התשתית הוירטואלית/מכונות/קונטיינרים/אחסון לענן האמיתי של Azure ובמצב Disconnected – האינטרנט מנותק, והכל רץ מקומית בארונות של ספק ה-Azure Stack שלכם (או אצלכם מקומית אם רכשתם את המערכת).

השאלה הראשונה שהכי חשובה שתישאל – למי זה מיועד? וכאחד ניטרלי שמסתכל מהצד, קשה לי לענות על כך. אם אתם רוצים לעבוד עם ענן של מיקרוסופט, לכו ישר ל-Azure. חברות בטחוניות? יכולות לרכוש בעצמן ולעצמן את המערכת (כל יצרני השרתים מוכרים – ממש "בזול" – 7 ספרות בדולרים!). אלו שחייבים שה-DATA שלהם ישאר רק בארץ? אולי הם.

החסרונות של Azure Stack לעומת היתרונות – גדולים:

  • הסיבה המרכזית שחברות עוברות לענן – זה ה-Scaling שאותו לא מקבלים באותה צורה ובאותו גדול בהשוואה לענן עצמו. כנ"ל לגבי שרידות – לכל ספק ענן ציבורי יש Zones ויש Regions ואפשר להקים שרידות נפלאה. איזו שרידות תקים ב-Azure Stack? בין שרתים שהכל מקומית? אנשים שוכחים בכל פעם את התקלות שיש פה לכל מיני ISP שמשביתות אלפי לקוחות במכה אחת, ובענן ציבורי אפשר לבנות מערכת שגם תעמוד ברעידות אדמה, זה לא כזה מסובך.
  • ביצועים – עם Azure Stack אנחנו חוזרים שוב למודל ה-Enterprise מבחינת ציוד, וזאת בניגוד מוחלט למה שיש בענן ציבורי: באף ענן ציבורי אין שרתי מותג, אין דיסקים Enterprise, אין מתגים של מותג מסוים – הכל בניה "מקומית", החל מרמת המעבד והזכרון וכלה באוורור, ובעברית: מכונת VM שרצה בענן תרוץ יותר לאט על השרתים הקנייניים שמריצים את Azure Stack כי גם המעבד וגם הזכרון שונים (ספקי ענן רוכשים גרסאות Custom של מעבדים וזכרונות הרבה יותר מהירים ממה שיש בשרתים הרגילים).
  • מחירים: בניגוד למצב רגיל שאתה לוקח מספק Hosting כלשהו מכונת VM נניח עם 4 ליבות, 8 ג'יגה זכרון, 40 ג'יגה דיסק ותעבורה של 5 מגהביט והכל כלול במחיר אחד – כאן הכל שונה, אתה משלם על כל פיפס בנפרד. נתראה בחשבונית החודשית (וכן – התכוונתי ל-Azure Stack. מיקרוסופט מכתיבה זאת).
  • שרותים – הבסיסיים נמצאים + עוד כמה שרותים. השאר? עדיין נמצאים רק בענן הציבורי.
  • תאימות API בין ריצה ב-Azure Stack ל-Azure הרגיל – חלקית בלבד. תצטרכו לעשות לא מעט פליק פלאק כדי להעביר דברים מהענן מקומית וההיפך.

מיקרוסופט מנסה כבר שנתיים למכור את ה-Azure Stack ואין לה הרבה הצלחה עם זה. היא גם מוציאה את Azure Stack HCI שמנסה להתחרות בפתרונות מקומיים (vSAN, Nutantix, Simplivity) שהיתרון היחיד שלו – זה אינטגרציה עם Azure. זה יכול להיות מעניין אולי עבור חלק מהחברות, רק שכדאי לקחת בחשבון שלהגדיר את הדברים שם – אתם תתלשו שערות מהראש.

לסיכום: אני לא מוצא ממש יתרונות לשימוש ב-Azure Stack מקומי או אצל ספק ISP. אם אתם צריכים משהו סגור וגדול – תחשבו על Open Stack כי גם עם Azure Stack תצטרכו צוות שלם (שעדיף שידע לינוקס) כדי לתחזק את הדבר הזה, שלא לדבר על כך שאתם תצטרכו לרכוש את הכל מחדש (אין אפשרות להשתמש בציוד קיים), רק שבמקרה של Open Stack אתם יכולים להשתמש בתשתית קיימת והוא גם הרבה יותר זול. אם אתם מחפשים להשתמש בגלל ה-Latency, אז תחשבו לשלב שימוש בשרות CDN וכך יהיה אפשר לנטרל חלק גדול מה-Latency.

מעבדי הדסקטופ החדשים של AMD

ביום ראשון, ה-7/7/2019, חברת AMD תשחרר רשמית את מעבדי הדסקטופ החדשים שלה במשפחת ה-Ryzen 3000. זה יהיה דור שלישי למשפחת ה-Zen (הראשון היה Zen, השני היה +Zen והשלישי Zen 2).

הדור החדש של מעבדי הדסקטופ מבית AMD מציג משהו שונה ומרענן: לראשונה, המעבדים של AMD נותנים ביצועים שאינם נופלים מהמעבדים של המתחרה המובילה, אינטל, לא רק באפליקציות המשתמשות ב-Multi Threaded (דבר ש-AMD ניצחה את אינטל עוד בדור השני בהשוואה למעבדים שאינטל הוציאה באותה תקופה) אלא גם לראשונה ב-Single Threaded, וגם הפעם מבחינת תמחור, AMD מציגה מחירים זולים בהרבה בהשוואה למה שאינטל מבקשים (מה שכמובן גורר כרגע הודעות בחדשות הטכנולוגיות שאינטל הולכת לחתוך את המחירים ב-עד 15%. אינטל כמובן לא מוכרת למשתמש הקצה כך שההנחה בסופו של דבר תגיע אולי ל-3-4%).

ישנם כמה דברים שאהבתי בהכרזה של המעבדים החדשים מבחינת תכונות, להלן חלק מהן:

  • תאימות אחורה: אינטל שוברת תאימות מבחינת תושבת מעבד – על ימין ועל שמאל. רוצה מעבד חדש? קנה בדרך גם לוח חדש. ב-AMD לעומת זאת עדיין עובדים עם תושבת ה-AM4 הידועה, ויש סיכוי גבוה שאם יש לך מערכת AMD עם תושבת AM4 ואתה מעוניין לשדרג למעבד עם 4-8 ליבות, תצטרך פשוט לשדרג BIOS, להחליף מעבד (ואת המאוורר – הוא כלול באריזה), להפעיל את המחשב ולהנות, גם אם המחשב שלך בן 3 שנים. ישנם מעבדים ל-AMD שממש לא מומלץ להריץ על לוחות ישנים (מעבדים עם 12 או 16 ליבות) עקב בעיות VRM, אבל רוב האנשים לא מחפשים לרכוש מעבדים כאלו.
  • מחשבה קדימה: AMD היא הראשונה לתמוך רשמית ב-PCIe 4.0 והלוחות אם החדשים שיצאו באותו תאריך כוללים את התמיכה הזו (ולפיכך מחירי לוחות האם יהיו יותר יקרים מבעבר). שוב, זה לא ממש רלוונטי לאלו שרוכשים מחשבים עבור הרצת משחקים, אבל אם צריך ביצועים יותר גבוהים מבחינת SSD NVME לדוגמא, היא שם. גם מבחינת חיבוריות חיצונית יש תמיכה לסטנדרט האחרון של USB (הכוונה ל-USB 3.1 Gen 2) ללא צורך בשבב נוסף על לוח האם.
  • חסכון בחשמל: ב-AMD עברו לתהליך יצור של 7 ננומטר, מה שמוריד את צריכת החשמל ואכן המעבדים החדשים צורכים פחות – במעבדים בקצה הנמוך, וכך מעבדים זהים מדור קודם של AMD שהצריכו 105 וואט מינימום – יורדים בדור החדש ל-65 וואט.

עם המעבדים החדשים נוצרות הזדמנויות חדשות ליצרני תכנים שמעוניינים בביצועים גבוהים מצד אחד, אך לא מעוניינים להוציא $1600 על מעבד 16 ליבות בקצה הכי גבוה (בהשוואה ל-AMD). מעבד כמו Ryzen 9 3950X יעלה לך .. 750$ (ואם יש לך לוח X470 קודם מהקצה הגבוה, לא תצטרך להחליף אותו, יספיק שדרוג BIOS, כל עוד אינך מבצע Overclocking). במבחנים ש-AMD פרסמה, כל תוכנות העריכה הפופולריות רצות יותר מהר על המעבדים של AMD בהשוואה למתחרים באותה כמות ליבות מבית אינטל.

לסיכום: משפחת ה-Ryzen 3000 עם ארכטיקטורת Zen 2 הם המעבדים הראשונים ש-AMD מוציאה אחרי 3 שנות עבודה על המעבדים הללו. החלק הבא יהיה קשור לשרתים, דור שני של משפחת מעבדי EPYC עם מעבדים הכוללים עד 64 ליבות במחיר זול בהרבה ממה שאינטל מבקשים ואחריו, לקראת סוף השנה, AMD תוציא את "המפלצות" – מעבדי Threadripper שמיועדים ליוצרי תכנים כבדים, תחנות עבודה וכו' ולפי השמועות – יצא גם מעבד Threadripper עם 64 ליבות (אם כי עם 4 ערוצי זכרון, בניגוד לאחיו הגדול EPYC שתומך ב-8 ערוצי זכרון).

פרילאנס: חשיבות הלבוש בראיונות

פרסמתי בפורום IT בפייסבוק שאלה פשוטה: מה קורה כאתם צריכים שרות כלשהו ואתם מחפשים פרילאנסר שיתן השרות ולאחר סינונים נשארים 2 מועמדים, ראובן ושמעון: ראובן מגיע בחולצה ומכנס מחוייטים, בלי נעלי ספורט ומגולח. שמעון לעומת זאת מגיע עם ג'ינס, טי שירט ולא מגולח. את מי תבחרו לעבודה? התשובות, כפי שניתן לראות, נוטות ל-2 הצדדים וחלקם בצדק נותנים תשובת "תלוי".

אם תשאלו כל אשת HR, כל יועצת בחברת השמה, כל מישהו בדרג מנהלי כלשהו – תשמעו בדרך כלל את אותה תשובה: גם אם אתה פרילאנסר ובא להתראיין לבצע פרויקט אחד וזהו, תתלבש בלבוש נאות (מחויט) ועדיף מגולח.  את התשובה הזו בעצם תקבלו כמעט מכל אחד. אחד הסרטים שהראה זאת לאיזה קצה זה הגיע, היה סרט הקאלט American Psycho משנות ה-80 בכיכובו של כריסטיאן בייל, בסצינת כרטיס העסקים. לא זוכרים? תרשו לי לרענן את זכרונכם:

כן, אלו היו הימים טרם הופעת אייפונים, ולמרות שזה נראה קיצוני – זה היה די אמיתי.

עכשיו ניקח זאת לצד השני הקיצוני: זוכרים את הסידרה House עם הד"ר גרגורי האוס? הבה נדמיין שד"ר האוס קיים בדיוק כמו בסידרה – אבל במציאות, כולל ההתנהגות המזעזעת והטי-שירטים ה.. מעניינים. דמיינו שחס ושלום מישהו קרוב לכם חלה והרופא המשפחתי לא יכול לעזור. האם תיקחו את קרוב המשפחה לד"ר האוס, גם במחיר שתחטפו "קטילות" על ימין ועל שמאל ממנו? אני מאמין שכן.

מכאן נעבור לדוגמא מומצאת: ביטוח לאומי מזמין את ראובן ושמעון לראיון להקים להם מערכת ניטור ענפה על כל התשתית שלהם. גם חברת הסטארט-אפ Time-Machine מזמינה אותם להקים מערכת ניטור למאות המכונות הוירטואליות שיש להם בענן של אמזון.

כשזה מגיע ל-Time-Machine, פאקטור הלבוש ברוב מוחלט של המקרים יהיה לא רלוונטי, פשוט תסתכלו על העובדים. כמה מתוכם לבושים מחויט? אולי ההנהלה. זה שתבוא בג'ינס מהוה וטי שירט, לא מגולח – פשוט לא ישנה. מה כן ישנה?

  • הכימיה בין הפרילאנסר למראיין ו/או המשתתפים בראיון/ות
  • הפגנת פתיחות, שבירת קרח
  • הפגנת התמצאות מקצועית באותו תחום בו נדרשת העבודה
  • הפגנת התעניינות: כל המתחרים מול אותו פרילאנסר יתנו תשובה חיובית שהם יכולים להקים פתרון במחיר X, בתוך Y שעות. מי שיפגין יותר התעניינות, יעלה הצעות אלטרנטיביות (גם אם הם יפסלו על הסף) – יקבל יותר "קרדיט" מבחינת סיכוי לקבל את העבודה, כי המראיינים מבינים שאתה גם חושב על הפרויקט ואתה לא עוד אחד שסתם בא לעשות הטמעת מוניטורינג, להוציא חשבונית וללכת.

כלומר אם ראובן מקיים את 3 הנקודות לעיל אך לא את הרביעית ואילו שמעון כן מקיים גם את הרביעית – הסיכוי שלו לקבל את הפרויקט במקרים רבים יותר גבוה.

והנה נקודה שרבים לא יסכימו אך אני אומר אותה מנסיון אישי: אחד הדברים שכמעט כולם מתעכבים בו – הוא עניין המחיר שעה. כמה לבקש? 100? 200? 500? 600? אחרי הכל, רוב הפרילאסרים (או כולם) לא יודעים מה המחיר שאותו גוף הקציב או יכול לשלם, וכולם חוששים לקבל סירוב בגלל מחיר שביקשו. ובכן, חברים, אם קיימתם את הנקודות לעיל והצלחתם להרשים, והמחיר שביקשתם גבוה מדי – יאמרו לכם זאת ואתם תוכלו להיכנס למו"מ על מחיר.

מכאן נעבור לביטוח לאומי (שוב, זו רק דוגמא לגוף גדול). שם בדרך כלל הראיון הראשוני מורכב מכמה וכמה משתתפים, וכאן יש משהו שלא הרבה מודעים אליו והוא קיים בלא מעט גופים: ה-Title של אותם אנשים לא רלוונטי.

עכשיו, לפני שאני חוטף ערימת עגבניות רקובות – אסביר: נניח שיש 8 אנשים משתתפים בישיבה כולל הפרילאנסר. חלק מהאנשים אינו רלוונטי להחלטה, חלק מהם "פוליטיקאים", יכול להיות שהבכיר בישיבה הוא בכלל איזה מינוי מקורב למנכ"ל והוא בעצם מקשיב לאיש ה-Devops הבכיר, כך שאיש ה-Devops הבכיר הוא שקובע מי יקבל את העבודה והוא מצהיר לבכיר "אני רוצה את שמעון" לדוגמא (בחלק מהחברות זה הולך הפוך, אגב) – גם אם שמעון מבקש כפול מהמתחרים ואותו אחד שבתכל'ס מחליט – שמעון יתקבל, בכפוף אולי למו"מ.

הטריק פה – הוא שהפרילאנסר צריך "לקרוא" את המשתתפים, להבין מאוד מהר מי רלוונטי ומה לאמר ובמקרים רבים תשובות של "יסמנים" לא תמיד יספקו את הסחורה. בקיצור – כל הנקודות לעיל + "קריאה" נכונה יכולים לגרום לך לזכות בפרויקט גם אם אתה שמעון.

הדבר היחיד שנשאר הוא אותו קוד לבוש שיכול לפסול את שמעון, נכון? לא נכון. אם שמעון קיים את הנקודות לעיל וכל הבעיה קשורה לביגוד כי נניח שמעון צריך להיות הנציג הטכני עם איש ה-Pre Sale אצל לקוחות פוטנציאליים, פשוט יאמרו לשמעון שבפגישות הבאות יש לבוא עם חולצה מכופתרת. לא יפסלו אותו (הייתי כמה פעמים בתפקיד הזה, וקיבלתי את ההערה הזו בחיי המקצועיים פעם או פעמיים… 🙂 ).

לסיכום: בתור אחד שדווקא לא מסתדר עם לבוש מחויט (עקב נסיבות שלא אפרט כאן) אני יכול לציין לחיוב גופים גדולים מאוד שקיבלו את עבדכם הנאמן לראיונות שבסופם זכיתי בפרויקטים – שלא הטי-שירט הוא שיפסול אותך (כל עוד כמובן הטי שירט סולידי, ג'ינס ללא קרעים ונעלי ספורט נקיות, מסורק. הגילוח לא הכי חשוב) – הכל תלוי במה שיוצא לך מהפה ובנקודות שציינתי לעיל. אם חשוב למקום לבוש מחויט והצלחת להרשים – יאמרו לך זאת, לא יפסלו אותך על הסף. רוצים אותך בשביל המקצועיות, לא בשביל דוגמנות דולצ'ה וגבאנה.